בן יעקב ולאה. נולד ביום כ"ו בכסלו תרצ"ט (19.12.1938) בעיר טאורירט אשר במרוקו. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1951. אהרן סיים שם את לימודיו היסודיים ולמד שלוש שנים בישיבת "הדרום" (ישיבה תיכונית) אשר ברחובות. השתייך לתנועת "בני עקיבא". לא רק תלמיד טוב היה שם אלא ששימש כעוזר לתלמידים חדשים. בהיותו תלמיד ב"ישיבה" פרצה מערכת סיני ואהרן התחפש לחייל והלך במדבר לשם "ביקור להנאתו". לאחר מכן עבר בכוחות עצמו לסמינר בבית הכרם בירושלים אלא שלא מצא את מבוקשו שם כי עבודה דינמית יותר חיפש. בעזבו את הסמינר גויס לצה"ל בנובמבר 1958 ושירת בחטיבת "גולני". גמר קורס מ"כ והתמחה בחבלה ובסיירות. בימי החופשה לא בא הביתה לנוח מאימוניו המפרכים אלא שעבד קשה ותמך באביו. עם שיחרורו מצה"ל חיפש אהרן מקצוע. היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הבטחון שלחה אותו ללמוד בבית-דגון בפקולטה לטכנאות חלב, אך כעבור ששה חודשים עזב אותה ולאחר זמן היה לסגן מכונאי ראשי בשדה התעופה בלוד. ערב פרוץ הקרבות במלחמת ששת הימים היה עליו לבוא ירושלימה לשם השתלמות אך התכנית לא יצאה לפועל כי הוא נפל בקרב שנערך ממערב לביר גפגפה אשר בסיני ביום כ"ט באייר תשכ"ז (8.6.1967), הוא היום הרביעי לקרבות, כשהוא ממלא תפקיד של סמל חבלה; בהתקפת האויב על חניון הלילה של גדודו נפגע הזחל"ם שלו וכך מצא את מותו. הניח אשה ו-3 ילדים.

הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. 

בספר "על במותיך חלל" בהוצאת חברים לנשק הובאו תולדותיו. זכרו הועלה בחוברת לזכר בני לוד שבהוצאת העירייה.