בנם הבכור של אורית ורחמים. נולד ביום כ"ג בחשוון תשס"ב (9.11.2001) ביישוב תל מונד שבשרון. אח בכור ליניר.

איליי גדל והתחנך בתל מונד, למד בבית הספר היסודי "שלנו" ובתיכון השש-שנתי "בית חינוך על שם יצחק רבין", בו למד במגמות התקשורת והגאוגרפיה. ילד חכם, שוחר שלום, אהוב ומוקף חברים, שהחיוך שכן תמיד על פניו.

את ילדותו העביר בטיולים משפחתיים בפרדסים הסובבים את היישוב, בטיולי ג'יפים ואופניים ובסופי שבוע של קמפינג בטבע.

בכיתה ד' הצטרף לתנועת הנוער "הצופים". הוא אהב מאוד את התנועה, את המדריכים ואת החברים ולא פספס אף פעולה. בהמשך, הפך בעצמו למדריך ולרשג"ד (ראש גדוד) וסחף אחריו את חניכיו. השבט הפך לבית שני עבורו, והוא הפך לחלק בלתי נפרד מהשבט. כשהגיע לכיתה י"ב, הגשים חלום כשמונה לאחראי על המורל השבטי. עם החיוך הגדול שלו, גישתו החיובית ו"הרעל בעיניים", נדמה היה שהתפקיד כמו נוצר במיוחד בשבילו.

בשעות הפנאי, שיחק במועדון הכדורעף של תל מונד והוביל את קבוצת "תיכון רבין תל מונד" להישגים משמעותיים באליפות המדינה לתיכונים. הוא שיחק במועדון מכיתה ז' עד י"ב, בשלב מסוים נפצע בכתף אך המשיך להגיע למשחקים ולעודד את הקבוצה. בשנתו האחרונה במועדון זכה בתואר "השחקן המצטיין", כאות הוקרה על כל שנותיו בקבוצה.

לקראת גיוסו לצבא, היה לו ברור שהוא רוצה לשרת בתפקיד קרבי, ולתרום ככל היותר לביטחון המדינה. הוא נלחם כדי להעלות את הפרופיל הרפואי שנקבע לו בעקבות הפציעה שעבר, הצטרף לקבוצת כושר קרבי והשקיע רבות בהכנה לגיוס. בסופו של דבר, הצליח להעלות את הפרופיל ועבר את כל המיונים והגיבושים לתפקיד שרצה.

ב-29.3.2020 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת הקומנדו "מגלן". הוא עבר מסלול מאתגר שאותו סיים בהצטיינות, וכבר במהלכו יועד לקצונה. לאורך כל הדרך שמר תמיד על החיוך ונחשב בקרב חבריו כ"לב של הצוות". עשרה שבועות לפני סיום המסלול, כתב במחברתו: "מעניין מה נרגיש כשנהיה שם – שמחים, עצובים, פוחדים, מתרגשים, שהרגע שאליו התאמנו כל כך קשה הגיע... מפחידה המחשבה שלא כולם תמיד יחזרו, שבאמת אנשים בני עשרים יכולים להיעלם, אבל אז מגיע בחור שהיה שם בהתחלה, כשהמדינה שלי עוד הייתה בחיתולים, ולא ידעו אם היא תיוולד או שתפסיק להתקיים לפני שבכלל התחילה... ואני מתמלא השראה.

"אני מתמלא השראה כי הם לא ריחמו על עצמם לשנייה וראו רק את טובת הארץ הזאת לפני שהם ראו את עצמם. הם נלחמו בגבורה ולא התאמנו הרבה, לא אמרו 'קשה לי' כשהיו במלחמה רוב חייהם ואיבדו חברים. אנחנו בוכים כי אנחנו לא בבית, כי כואבות לנו קצת הרגליים, כי יכולנו לשבת במשרד, אבל בזה בחרנו. להילחם. בחרנו לתת מעצמנו בשביל הדבר הזה שנקרא מדינת ישראל, אז הגיע הזמן להרים את הראש ולרוץ קדימה בשיא הכוח, להנות מכל רגע של עייפות וכאב.

"אתה עשרה שבועות, עשרה שבועות מלהיות לוחם ב'מגלן', לוחם במדינת ישראל... תעריץ את זה, תסתכל ותשתגע על זה... תסתכל על טובת הכלל ותלך לתת מעצמך בשביל המדינה... תסיים את זה כמו גבר, שכולם יהיו גאים. שאבא יסתכל עליך כמו כל פעם, רק הפעם מול כולם ובעוצמה מטורפת, יראה מי זה הבן שלו. רק עוד טיפה. ובהצלחה בהמשך. אוהב, אני".

אחרי המסלול שימש כמאגיסט (לוחם במקלע כבד מסוג "מאג"). במקביל, נבחר לתפקיד סמל הצוות, אשר הציב אותו בעמדה מאתגרת שדרשה ממנו לפקד על חבריו. הוא התמודד עם האתגר בדרכו הייחודית ונחשב לסמל מוצלח, הן מבחינת מפקדיו והן מבחינת חבריו לצוות.

כשהוצע לו לצאת לקורס קצינים, איליי כבר היה קרוב יחסית למועד השחרור שלו והתלבט אם לקבל את ההצעה. מצד אחד, חיכה כבר להתחיל את החיים שאחרי הצבא ולהתחיל לעסוק בחינוך כפי שחלם, אך מצד שני רצה להמשיך לתרום למדינה. לבסוף החליט להאריך את השירות ולצאת לקצונה. במהלך הקורס, כמו בכל תחנה בחייו, בלט בביצועיו, אבל בעיקר בחיוכו וביכולתו לחבר בין אנשים ולהיות להם חבר אמת.

כשקיבל את דרגות הקצונה, חזר ליחידת "מגלן" והפך למפקד צוות. הוא היה מפקד נערץ ואהוב, שידע להיות קפדן, להתעקש עם חייליו על הפרטים הקטנים ביותר ולגרום להם לעבוד קשה כדי להשתפר, אך גם היה רגיש ואכפתי, דאג להם כמו אב ונתן להם תחושה שהם יכולים לספר לו הכול.

"רציתי שתדע שהצלחת, אחי היקר", כתב אחד מחבריו. "אחרי כל כך הרבה שעברת כדי להגיע לרגע הזה עם הצוות שלך, כשכל מה שהיה לנגד עיניך זה להכין את הצוות שלך ללחימה, הצלחת. בנית צוות של אריות כמוך, שדוהרים קדימה ושואגים על האויב. צוות שנלחם באויב הכי אכזר והפגין נחישות ומקצועיות כמו שלך.

"רציתי להגיד לך שקשה שלא לראות אותך בכל אחד מהם כפרט, ובהם כצוות. האישיות שלך משתקפת בצוות בצורה בהירה כל כך. הם נחושים וקטלניים כמוך, והם לא יודעים לשפצר, הם תחרותיים ואגרסיביים כמוך והם הולכים לטרוף את המסע הזה כמו שאתה היית עושה במסלול בכל מסע, עם מאג וכוננות וסוחב כמו כולם, ותמיד באלונקה הראשונה".

איליי הוביל את חייליו במשך כשמונה חודשים, כמעט עד סיום המסלול. בסוף אוקטובר, היה אמור לראות אותם מסיימים את ההכשרה והופכים רשמית ללוחמים.

בחודש יולי 2023 הוביל את יחידתו, לצד יחידות נוספות, בפעולה למעצר ארבעה-עשר מחבלים ביו"ש במהלך מבצע "בית וגן". איליי היה גאה בכך שביצע את מעצרם לפני שהוציאו לפועל פיגועים רבים שתוכננו בארץ ובעולם. במבצע זה הוא נפצע ברגלו, וטופל במשך חודש עד להחלמתו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

את סוף השבוע של שמחת תורה עשה איליי עם הצוות בבסיס. זו הייתה אמורה להיות השבת האחרונה שלהם בבסיס במסלול. עם תחילת מטח הרקטות, הבין שמשהו יוצא דופן קורה, והורה לצוות להתארגן מיד ליציאה. הוא חילק את הצוות לשניים, את החצי הראשון שלח לכיוון מפלסים ועם השני יצא לשדרות.

"שנייה לפני שיצאנו", סיפר אחד מחברי הצוות, "הוא הסתובב אלינו מהמושב הקדמי, חייך חיוך רחב ואמר: 'היום שהתאמנו אליו הגיע'. בדרך הייתה תקלה ברכב וירדנו לכביש, עדני הסתכל על העשן והפיצוצים שהיו מאשקלון, הצביע ואמר לנו: 'בשבילם אנחנו עושים את זה'".

הצוות שאיליי בראשו הגיע לשדרות והתחיל לסרוק את הבתים ולטהר אותם, עד שקיבלו פקודה להגיע לכפר עזה. כשהגיעו לקיבוץ, נלחמו בגבורה במשך שעות, עוברים מבית לבית ומצילים משפחות תחת אש שנורית לעברם מכל כיוון. איליי הוביל את חייליו בנחישות, לחם באומץ והשרה עליהם ביטחון. בסביבות השעה 14:30 נכנס הכוח לאחד הבתים. איליי, שנכנס ראשון וחיפה על חייליו, נורה על ידי מחבל שהסתתר באחד החדרים ונהרג.

סגן איליי עדני נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בתל מונד. הותיר אחריו הורים ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

אחיו הקטן, יניר, ספד לו: "היה לי אח גיבור, מדהים. הלכתי למסלול הקומנדו בעקבותיו. כל כך אהבתי אותו, הערצתי אותו... איליי היה מנהיג, מפקד סוחף ונערץ ששימש דוגמה ומופת לחייליו וידע להנהיג אותם במשימות מורכבות מאוד. היינו ממש קרובים ואני כל כך מתגעגע אליו. הוא חסר לי מאוד. אני אספר תמיד על אחי הגיבור, שנלחם בגבורה במחבלים ונהרג. איבדתי אח שהיה מפקד ולוחם אדיר ואני אנסה ללכת בדרכו". האח קיבל את הכומתה של איליי בסיום מסע הכומתה שלו.

פעולות רבות נעשו להנצחתו של איליי, בהן:

אביו, רחמים, בנה ברחוב הספיר בתל מונד פרגולה לזכרו ולזכר נועה פרג', בת היישוב שנרצחה בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" בשבעה באוקטובר. הפרגולה מוקפת עצי פרי ומשקיפה לפרדסים בנופי ילדותו שכה אהב, משמשת את תושבי היישוב ואת שבט "הצופים" המקומי לפעילויות שונות.

היוצר עומר אהרוני כתב, הלחין וביצע את השיר "כוכבים נופלים" לזכר שני חללי תל מונד, איליי ונועה פרג'. היוצרת שלהבתיה עמוס כתבה, הלחינה וביצעה את השיר "איליי" לזכרו. שני השירים ניתנים להאזנה ביוטיוב. עמותת "לחיות ת'חלום", בהובלתו של אלעד אדלר, הפיקה מהמילים המצמררות שכתב איליי שיר בביצועו של טל נאה. השיר נמצא בספוטיפיי .

בתיכון "בית חינוך על שם יצחק רבין" הוקמה פינת ישיבה לזכרו שנקראת "הצל", במקום בו נהג לשבת עם חבריו בהפסקות.

חברי הילדות, חבריו מהמסלול במגלן והמשפחה יצאו למסע לכבודו במקום בו היה המסע האחרון עם צוותו, "צוות עדני", וצעדו למוחרקה בהשתתפות מאות אנשים.ו

הטורניר השנתי של בוגרי מועדון הכדורעף תל מונד הוקדש לזכר איליי.

איליי אהד את קבוצת הכדורגל הפועל ת"א, ובאצטדיון בלומפילד נערך טקס לזכרו לפני משחק של הקבוצה. גרפיטי המנציח אותו צוייר בסמטת שלוש 5 בתל אביב ע"י אוהדי האולטרס.

ערב לימוד והכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו נערך בבית הכנסת "מבשר ציון" בתל מונד.

אתר לזכרו הוקם תחת השם "החיוך של איליי". האתר מגולל את סיפור חייו ומתאר את אופיו, וכולל תמונות וסרטונים מתחנות חייו השונות. תחת אותו השם הוקמו גם עמוד אינסטגרם וקבוצת פייסבוק להנצחתו.