בן לוטה ועובדיה. נולד בד' בניסן תש"ג (9.4.1943) במושב מרחביה. אח לעמרם ותמר.

שנותיו הראשונות של אליהו (אלי) עברו עליו במרחביה, עד שהמשפחה עברה לגור בקריית ביאליק. הוא למד בבית הספר היסודי המקומי "ביאליק" והמשיך לתיכון בסמ"ת בחיפה.

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לעתודה אקדמית, ובמסגרת זו פנה מיד לאחר הטירונות ללימודי הנדסת בניין בטכניון בחיפה.

בשנת 1968, משהוסמך כמהנדס, החל את שירותו הצבאי בחיל ההנדסה. הוא עבר קורס קצינים ושירת במגוון תפקידים. בין היתר היה ממקימי "אגד הצליחה" שהוקם בצה"ל אחרי מלחמת ששת הימים למקרה שיצטרכו לחצות את תעלת סואץ, אשר היוותה את גבול ישראל - מצרים אחרי המלחמה. סיים את שירותו הסדיר כמפקד פלוגה.

ב-1973, במלחמת יום הכיפורים, הוביל כקצין מילואים את פלוגתו בלחימה בקרבות צליחת תעלת סואץ ובהמשך יצא לקורס מפקדי גדודים. ב-1982, במלחמת לבנון הראשונה, פיקד סגן-אלוף אלי על גדוד הנדסה במהלך הקרבות בלבנון.

בעת שירותו הצבאי בשארם א-שייך הכיר את החיילת פרידה הדה. הם היו לזוג, נישאו והקימו בית בקריית ביאליק. נולדו להם ארבעה בנים – גיא, טל, ניר ועפר.

אלי היה איש משפחה מסור ואוהב, גאה מאוד בבניו. לאורך שנות לימודיהם לקח חלק פעיל ומשפיע בוועדי ההורים של בתי הספר שלהם. הוא הקפיד על שמירת קשרים קרובים עם כל המשפחה המורחבת, אחדות המשפחה, שמירת המסורת והקשר ההדוק עם כולם היו עבורו ערך עליון.

במשך שנים רבות עסק בהנדסת בניין, ניהל וביצע פרויקטים רבים ברחבי הארץ. בכל מקום בלט כאדם דעתן, איש עקרונות, מצפוני וקפדן. מעורב ומשפיע בסביבתו הקרובה והרחוקה, הִרבה להתנדב לפעילויות שונות ביישוב מגוריו יחד עם רעייתו.

בשעות הפנאי נהג לטייל. אלי אהב מאוד את ארץ ישראל, נופיה ותושביה ונהנה לסייר בארץ לאורכה ולרוחבה. אהב את המדבר והערבה ואת רמת הגולן בחודשי החורף המושלגים, אהב להכיר מגוון של נופים ואנשים.

בזכות כל תכונותיו הטובות אסף סביבו חברים רבים מתקופות שונות בחייו, איתם שמר על קשרים חמים וקרובים שנים רבות. הכול אהבוהו, והוקירו את אישיותו החמה. אלי היה תמיד זמין עבור חבריו, לעזרה פיזית, נפשית ולכל צורך.

חלק גדול משירותו הצבאי עשה אלי באזור נחל הקישון, שם שכן בסיס האימונים של אגד הצליחה. מצבו הבריאותי נפגע כתוצאה מהחשיפה למי הנחל המזוהם, הוא הוכר כנכה ובמשך שנים ארוכות התמודד עם מחלה.

בשנותיו האחרונות זכה לראות את כל בניו מתחתנים ולהכיר תשעה נכדים ונכדות. הוא היה להם סבא משמעותי, אוהב ומעורב, הם מצדם העניקו לו הרבה אהבה ונחת.

אליהו (אלי) סורסקי נפטר ביום כ"ב בשבט תש"ע (6.2.2010). בן שישים ושש וחצי שנים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית ביאליק. הניח אישה וארבעה בנים, נכדים, אח ואחות.

"המשפחה כולה חסרה מאוד את אלי וזכרו מלווה אותנו כל העת", כתב בנו, "אנו מקפידים לשמר את מורשתו המשפחתית – להיות קרובים ותומכים זה לזה ולקיים מפגשים תכופים. אנו נושאים איתנו גם את המורשת החברתית של אלי ומשתדלים להיות מעורבים בסביבתנו, לתרום למדינה, להוקיר ולכבד אחרים. אלי ממשיך להתקיים בכל אחד מבניו ונכדיו – ברוחו ובדמותו".

אלי מונצח באתר הרשת של קריית ביאליק, ועם כל נופלי חיל ההנדסה באנדרטת דרך הגבורה בצומת חולדה.