בן לינה ונחום. נולד ביום ד' באדר ב' תשי"ז (7.3.1957) בקיבוץ עינת. ילד שני במשפחה, אח לרם (רמי), עידו וניבה.
אסף, שכונה בפי סבתו ואימו אספהל'ה ואספי, גדל בקיבוץ עינת הסמוך לראש העין. אל החוויות הבלתי שגרתיות מבית הילדים התייחס בהומור. בגיל חמש עבר עם משפחתו ליישוב הקהילתי מבועים שבנגב הצפוני ושם למד בגן ובכיתה א'. כעבור שנתיים עברה המשפחה לגור בשכונת נווה נוי בבאר שבע. עד כיתה ח' למד בבית הספר היסודי "מענית", ולא חסך ממוריו מעשי קונדס. את לימודי התיכון החל בבית הספר למקצועות התעופה, בשיתוף חיל האוויר, בכפר הנוער "יוהנה ז'בוטינסקי" שבבאר יעקב, ומכיתה י' למד בתיכון "מקיף ג'" בבאר שבע במגמת מכונאות מטוסים.

בשנות לימודיו היה חניך בתנועת הנוער "הצופים", ובשעות הפנאי השתתף בתחרויות אופניים ורכיבה על סוסים. כל דבר עם מנוע משך אותו, החל באופנועים וכלה במכוניות, ובנעוריו רכש אופנוע. כן עסק במוזיקה, ניגן באבוב.

את בת עמי הכיר בשנת 1973 כאשר רכב עם חבריו על אופנועים באזור מגוריה והרכיב אותה על אופנועו. מאז היו לזוג.

ביום 5.2.1975 התגייס לצה"ל לטירונות בחטיבת "גולני" של חיל הרגלים. בהמשך עבר לשרת בחיל הקשר. עבר קורס בבסיס ההדרכה של חיל הקשר (בה"ד 7) במחנה "צריפין" ואחריו הוצב בבסיס "רפידים" שבצפון חצי האי סיני. בתקופה זו שלח לבת זוגו מכתבים רבים מהבסיס. בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע.

בשנת 1978 נהרג אביו נחום בתאונת דרכים. כחודש וחצי לאחר מכן נישא לבת עמי, והשניים הקימו את ביתם בבאר שבע. אסף היה בן זוג נאמן ואוהב.

שנתיים אחר כך עבר לשרת בבסיס מפקדת קצין טלפוני מרחבי (קטל"מ) בבאר שבע ופיקד על חוליה ארצית בתחום התקשורת.

שלוש בנות נולדו לו ולרעייתו – עינת, יעל ורעות. היה אב מסור, שהרעיף עליהן חום, אהבה ופינוקים. יחד עם זאת דרש מהן השתתפות במטלות הבית כגון ניכוש עשבים ושטיפת המכונית. עינת בתו סיפרה שבצמתים חשובים בחייה לא הכווין אותה מה לבחור אלא קיבל את בחירותיה ותמך בלי תנאים. ידע להגשים את החלומות של בנותיו – בחופשות בלתי נשכחות, בחתונות שלהן, וכשיעל שבה מאמריקה הדרומית וחשה שלא מיצתה את הטיול, קנה לה כרטיס טיסה נוסף.

בשנת 1986 הוכר על ידי משרד הביטחון ככבד שמיעה באוזן שמאל וכעבור כמה שנים עבר ניתוח באוזן.

במהלך השנים ביצע בהצלחה תפקידים רבים ובלט בכושר מנהיגות. התקין לראש הממשלה יצחק רבין "טלפון אדום" לשיחות מבצעיות בין מדינות, וכהוקרה קיבל ממנו עט עם חריטה אישית.

בשנת 1991 אובחן במחלה אוטואימונית, ובעטיה פרש לגמלאות מצה"ל כעבור ארבע שנים, והוא בדרגת רב-סמל בכיר.

עם פרישתו ב-1995 החל לעבוד בחברת הסלולר "סלקום". תחילה שימש טכנאי פשוט והקים אתרים. הודות למקצועיותו, לביצועיו, ליכולותיו, למחויבותו ולכושר הניהול שלו התקדם בחברה במהירות. בתפקידו השני שימש מנהל אזור אתרי תא דרום שבו כעשרים טכנאים, ומשנת 2009 היה בתפקיד מהנדס Microwave & Transport. תמיד היה מחובר לשטח, לעבודה בחוץ ולטכנאים. את עובדיו הביא לידי הישגים והצלחות, ויחד המציאו פטנט שזיכה אותם בפרס מיוחד מטעם החברה - טיסה משותפת ללפלנד. מעורבותו הרבה בחברה התבטאה גם בפניות הרבות שקיבל מעבר לשעות העבודה. "האווירה הייתה כאילו הוא עדיין איש חירום בצבא", סיפרה בתו יעל. בחברת "סלקום" עבד עשרים וארבע שנים.

מאחר שרצה ללמוד דברים חדשים ולהתעמק בהם, מדי פעם אימץ תחביב, השקיע ודבק בו במשך תקופה. עריכת וידאו היא אחד מאותם תחביבים. לאחר שקנה ציוד מתאים ופינה בבית חדר ייעודי לכך, המיר את כל קלטות הווידאו שלו לדיסקים והחל לערוך אותם. בין הסרטים שערך: הנסיעה של צוותו ללפלנד ו"האישה באדום" – סרט על אימו.

אהב להאזין למוזיקה במגוון סגנונות, והִרבה לצפות בהופעות בטלוויזיה. אהב לשמוע זמרות מהמעלה הראשונה – דיוות, כדברי משפחתו, כמו ריטה, ביונסה, סלין דיון וטינה טרנר. להנאה מרבית הקפיד לרכוש את מערכות הסטריאו המשוכללות ביותר.

טיולים לחו"ל היו אהובים עליו אף הם, ובעלי חיים היו קרובים לליבו. כל השנים גידלה המשפחה כלב, וגם כלבים אחרים משכו את תשומת ליבו והוא שיחק עימם. כן אהב לרכוב על סוסים.

אסף בלט ביכולותיו הטכניות והיה "הנדימן" מוצלח, כדברי רעייתו. בעזרת ארגז כלי עבודה וערכת מַלחם ובדילים תיקן את מה שהתפרק והתקלקל בבית.

כאדם רגיש לקח דברים ללב וניחן באופי תחרותי והישגי. ההצלחה הייתה חשובה לו מאוד. הוא רצה למצות את החיים עד תום, לעשות את הדברים בצורה הטובה והממצה ביותר, וזה התבטא גם באהבתו לאוכל טוב ולדברי מתיקה. לעיתים ביקר במסעדות ונהנה מבשר איכותי. בתו יעל כתבה: "לימדת אותנו שכשעושים – אז בגדול; כשמרגישים – אז חזק; כשנדיבים – אז עד הסוף".

ניחן בחוש הומור וביכולת להצחיק. לבנות המשפחה עשה "מתיחות" – היתל בהן בשיחות טלפון וסיפר להן סיפורים פרי דמיונו, עד שלעיתים לא ידעו אם הם מציאותיים או לא. למשל, במלחמת המפרץ בשנת 1991, כשישראל הייתה נתונה תחת איום של מתקפה כימית, סיפר לבנותיו שהוא מוגן מחומר הלחימה הכימי.

קשרים חברתיים יצר בקלות, והתאפיין בנדיבות וברוחב לב –"לב רחב כמו האוקיינוס שיודע להעניק עד אין-סוף לכולם", כדברי בתו עינת. בזכות זה היה מוכר לטובה בעירו באר שבע והיו לו חברים רבים. כאיש שיחה קשוב ידע להתבונן בדברים בצורה אובייקטיבית בלי לערב את רגשותיו, ובאופן זה סייע בפתרון בעיות.

אהב להיות סב לנכדותיו ולנכדיו. עימם פרץ את הגבולות – בהיחבא פינק אותם בשוקולד, לחם למענם על מנת קינוח נוספת והעניק להם חופש.

בשנת 2015, לאחר הידרדרות במצבו הבריאותי בשל מחלתו המורכבת, התאשפז לתקופות ארוכות ועבר מיני טיפולים, בין היתר הידרותרפיה ופיזיותרפיה. רעייתו תמכה וטיפלה בו במסירות. עם הזמן התנייד בעזרת הליכון וקלנועית. לבנות משפחתו הבטיח שכשיחלים ייסע עם כל המשפחה להפלגה בספינת פאר, והן חשו שהציב מטרה זו לנגד עיניו כדי לסייע בהתמודדות עם המחלה שגרמה לו תסכול רב. בזכות נחישותו ניסה למנוע מהמחלה לנהל את חייו, התעקש להמשיך לטייל בעולם ולייצר חוויות משפחתיות, ואכן בשנים אלה יצא עם המשפחה לשלוש הפלגות, אחרי כל אשפוז ממושך.

באופן טבעי בשל טוב ליבו נהגו קרוביו לפנות אליו לבקשת עזרה, ועד רגעיו האחרונים השתדל להיות משמעותי עבורם, גם כאשר כבר לא עלה בידו לעזור כבעבר.

אסף אבולניק נפטר ביום כ"ז בכסלו תש"ף (25.12.2019). בן שישים ושתיים וחצי בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בבאר שבע. הותיר אישה ושלוש בנות, נכדים ונכדות, אם, שני אחים ואחות.

בתו עינת תיארה אותו: "אבא שתמיד דאג לומר לי כמה הוא גאה בי, אבא שתמיד היה יודע להגיד את המשפט הנכון ולייעץ לי כשצריך, אבא שתמיד דחף אותי ללכת עם החלומות ולהאמין שאצליח, אבא מפנק עם נתינה אין-סופית, נפש טהורה, אחריות ואהבה עצומה".

בתו יעל ספדה: "אתה היית גיבור לאורך כל הדרך ועד הרגע האחרון. התמודדת באופן אצילי ומעורר השראה עם מחלה ארורה שליוותה אותך ואותנו שלושים שנה. נלחמת כדי להמשיך לעבוד ולעשות את הדברים שאהבת ושעוד היה ביכולתך לעשות ... הזיכרון שלך תמיד יחיה בתוכנו. זיכרון של אבא חייכן, מצחיק, רגשני, אוהב אדם ואוהב את החיים. בזכותך גדלנו להיות מי שאנחנו היום".