גד (גדי), בן אסתר ושלום (שולי), נולד ביום כ"ז באייר תשי"ב (22.5.1952) בקיבוץ גבעת עוז. הוא למד בחברת הילדים בקיבוץ ובמוסד "שומריה" במשמר העמק. גדי היה תלמיד טוב והצטיין במתמטיקה. מורתו סיפרה עליו כי "ניחן ביושר פנימי, בכושר התבוננות ובכושר אינטלקטואלי". עבודת הגמר שלו בנושא "ערכם הכלכלי של גורמי הייצור בגבעת עוז", זכתה בתשבחות מרובות. חבריו סיפרו שהיה "בעל כוח רצון עז, וחוש ההומור שלו והציניות היו משמשים זה בצד זה". בשיחת חברה בקבוצה אמר פעם גדי על עצמו: "אני אוהב לפעול גם כשהמדובר במשהו שאינני אוהב. אני מוכן לעסוק גם בפעילויות הרחוקות מלבי, אם נראה לי שהדבר נחוץ". גדי היה חבר פעיל בתנועת "השומר הצעיר" וברבות הימים שימש בה מדריך. הוא היה חובב ספורט נלהב, שיחק בעיקר בכדורעף ונמנה עם חברי נבחרת "שומריה". הוא הרבה לטייל ואהב להתבונן בנופים שבסביבות המשק, בצמחים ובבעלי-חיים. גדי היה טוב לב ועדין והצטיין בענווה ובצניעות. מטבעו היה קר-רוח, לא יצא מכליו ולא התרגש. תמיד היה מרגיע את חבריו באמירה שהייתה שגורה על פיו: "רק בלי פניקה, בבקשה". הוא הרבה לחשוב ולהרהר, וחברו אמר עליו: "הייתה בו חכמה מעשית, חכמה ממזרית".
גד גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1970 והתנדב לחיל-האוויר. הוא השתלם בקורס טיס מכין, בקורס צניחה ובקורס טיס ראשוני והוסמך לשמש טייס במסוק. ביום העצמאות תשל"ג, כאשר השתתף באבטחת המצעד הצבאי בירושלים, נאלץ המסוק לנחות נחיתת-אונס בגלל תקלה וגדי נפצע. שבועות רבים שכב בבית-חולים, וזמן-מה לפני שפרצה המלחמה חזר לשרת בטייסת. חברו, שהרבה לטוס עמו במסוק, סיפר: "גדי תמיד שאף שהדברים יהיו מסובכים יותר וקשים ממה שהם מתנהלים בדרך כלל... למרות שעסק הרבה בפינוי פצועים, לא יכול היה לשאת מראה דם". ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נפל גדי בפעולה מבצעית. בימים הראשונים של המלחמה לחם בחזית סיני ואחרי-כן נשלח צפונה, לרמת הגולן. בעת שניסה לחלץ טייס שצנח מעבר לקווי האויב, נפגע המסוק באש אויב מן הקרקע וגדי נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת-עוז. השאיר אחריו אב, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דרכו בחיל האוויר הייתה רצופה הצלחות והישגים בכל התחומים. הישגיו אלה, הן כאדם ואיש חברה והן כחייל וכלוחם, באו בשל המסירות, כושר הביצוע ושיתוף הפעולה, צוינו תמיד מפי מפקדיו וזכו להערכת חבריו".
קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו.