בנם של רות ושלום. נולד ביום ו' בכסלו תשמ"ז (8.12.1986) בבאר שבע, בבית חולים סורוקה. ילד שלישי במשפחה, אח של רן, שגית ונתנאל.

שמו, דוד, ניתן לו על שם סבו כמנהג הספרדים, סיפרה אימו: "שם שבחרנו עבורו עוד בטרם נולד מתוך אמונה שיהיה דומה בכל התכונות והמעלות לסבא דוד, ואכן כך היה". מקטנות זכה לכינוי – דודו.

כבר כתינוק בלט – חייכן, סקרן, שמח ויפה במיוחד. "נראה כי בורא עולם בירך את היצירה שלו בכל המעלות שאפשר לשאוף", כתבה אימו. דודו היה בעל אופי נוח, יופי, שמחת חיים, רגישות כלפי האחר, חוכמה ותבונה לצד עקשנות, התמדה ודבקות במטרה.

הוא גדל והתחנך בבאר שבע, למד בבית הספר היסודי "אחווה" והמשיך לתיכון "מקיף ח'", בו הצטיין במגמה הריאלית. נער פעיל חברתית, בשנת 2004 בהיותו בכיתה י"ב נבחר לשמש כיו"ר מועצת התלמידים העירונית.

במהלך לימודיו בתיכון התנדב, במסגרת פרויקט בית-ספרי של מחויבות אישית, ללמד מתמטיקה נערים בדימונה. הוא חש סיפוק רב כאשר התלמידים קלטו את החומר והצליחו. "נער יפה מראה ויפה נפש", כתבה מורתו פנינה, "העדות לייחודך כאדם הייתה האהבה הגדולה שהרעפת על הסובבים אותך וחבריך הרבים. פניך הקרינו שמחת חיים וחיוניות אין קץ".

חייו של דודו היו גדושים ומלאים בעשייה, כל מה שרצה ושאף הוא קיבל בדרכו המיוחדת, כדברי אימו. אהוד ומקובל בחברה, בכל מקום ובכל עת בלטו תכונותיו הטובות, תבונתו וטוב ליבו, שנינותו, חוש ההומור המפותח שלו ואהבתו לחיים.

לאורך השנים פיתח תחביבים רבים: עסק בספורט, אהב את הים, הירבה לבלות עם חברים בערבי גיבוש שכללו קומזיץ ואוכל טוב כשלרוב הוא היה המארגן והמתייצב הראשון לאירוע, ובעיקר אהב לטייל. בין היתר טייל בפראג עם להקת מחול וייצג את ישראל בפסטיבל מחול בינלאומי לבני נוער, השתתף במשלחת לפולין, טייל בלונדון, עשה רפטינג בטורקיה וסקי בשוויץ, ושבועיים לפני הגיוס לצבא בילה עם חבריו באיה נאפה. חלק נכבד מעלות הטיולים מימן בעצמו, משכר שהרוויח כשעבד בחופשות מבית הספר.

דודו אהב מאוד בעלי חיים. בבית גידל את סומו הכלבלב, טיפל בו במסירות והיה אחראי לכל הקשור בו, כמו ביקור תקופתי אצל הווטרינר וביקור במספרה. סומו הכלבלב היה תקשורתי מאוד, כדברי האם, ובינו לבין בעליו הייתה תקשורת בלתי אמצעית מצוינת בכל עת.

במהלך התקופה הקשה והתובענית של בחינות הבגרות החל להתאמן לגיבוש לסיירת הצנחנים. הוא הקפיד על שגרת אימונים יומית על אף התקופה הלחוצה, ומשקיבל את התשובה החיובית שהתקבל לצנחנים לא היה שמח ממנו.

ב-27.7.2005 התגייס והחל את דרכו הצבאית כלוחם בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים, כשכבר בתחילת הדרך לא הסתיר את שאיפותיו ואמר "אני אהיה הרמטכ"ל".

חבריו ליחידה תיארו אדם חזק, שמח ועליז. גם במצבים בהם כולם היו במצב רוח ירוד ועייפים מהמטלות הוא המשיך לעודד ודחף קדימה, לא פעם שלף במהירות הבזק את הנשק ששלט בו - חוש ההומור. "אהבת את חבריך לפלוגה ואת האנשים בה, גם ברגעי משבר הקרנת אופטימיות ונחישות", כתבו חבריו ליחידה.

במהלך שירותו הצבאי חלה דודו.

דוד (דודו) לגזיאל נפטר בי"ב בתמוז תשס"ז (28.6.2007). בן עשרים שנים בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בבאר שבע. הותיר הורים, אחות ושני אחים.

על מצבתו, לצד סמל יחידת הצנחנים, כתבו בני המשפחה פסוקים מתהילים נ"ב: "למנצח מַשכיל לדוד... ואני כזית רענן בבית ה'..." והוסיפו משפט שנלקח מיומנו של דודו: "כולם מחפשים את הדרך לאושר אבל אף אחד לא יודע שאושר זו דרך".

כתבו אוהביו של דודו: "במלחמתו שלו הוא לימד אותנו מה הוא קרב אמיתי. דודו, כניעה היא ממך והלאה.

דודו,שיפודו שלנו, יפה הבלורית והתואר. אתה סמל לעוז וענווה".