בנם של הרצליה ועמרם. נולד ביום כ"ט בכסלו תשל"ח (9.12.1977) בחדרה. בן בכור להוריו, אח של זהבית, נתיב ואריאל.

דוד, אשר כונה בפי אוהביו דודי, גדל והתחנך בזכרון יעקב. למד בבית הספר היסודי "ניל"י" ביישוב, המשיך לחטיבת הביניים "אורט השומרון" בבנימינה ובהמשך השתלב בלימודי תיכון ב"בית הספר מכללה טכנולוגית ע"ש סיטרין" בכפר צבי סיטרין למרגלות הכרמל. תלמיד מצטיין אשר הלימודים קלים לו.

בסיום לימודיו התיכוניים המשיך ללמוד לתואר הנדסאי אלקטרוניקה וחשמל. הישגיו הגבוהים בלימודים הקנו לו אפשרות להצטרף במקביל למסלול לימודי הוראה במכללה לחינוך "האקדמית גורדון" בחיפה. הוא שמח על ההזדמנות והבחירה של הנהלת בית הספר בו, רואה זכות גדולה בהיותו חלק ממערך החינוך וההובלה. ביצע השתלמות בלימודי ההוראה בבית הספר "יעבץ" בזכרון יעקב והיה אהוד ומוערך בקרב המורים והתלמידים שליווה.

פעלתן ונמרץ, מעורב מאוד בפעילות החברתית בבית הספר, יזם והוביל מגוון פרויקטים לאורך שנות לימודיו – הנחה את טקסי יום הזיכרון והעביר הפעלות במסיבות השכבה ובהתכנסויות שונות.

בלט ברגישותו וברצונו לסייע לזולת, התנהלותו מחויכת ונטולת שיפוטיות. סיפרו אוהביו: "דודי לא היה תלמיד רגיל מן המניין, ונמנה על התלמידים אשר פעלו ותרמו רבות מבחינה חברתית בכל מקום בו שהה. היווה אוזן קשבת לחבריו, אהב לסייע ולעזור לכל אדם בסביבתו בעזרת מילה טובה וחיובית והשתדל לתבל בחיקויים ובהשתטויות מצחיקות. בשל כך חבריו אימצו את המשפט: 'כשדודי בסביבה - יש פתרון לכל בעיה'".

בשנת 1998, אחרי שסיים את לימודיו והוסמך כהנדסאי ובעל תעודת הוראה, התגייס לצה"ל ושובץ לשירות במערך ההגנה האווירית (בעבר - מערך הנ"מ (נגד מטוסים)) של חיל האוויר. בהמשך שימש כמורה לאלקטרוניקה ובמעבדת חשמל וכמחנך ב"מכללת הטכנולוגית של חיל האוויר באר שבע". מונה כמפקד קורס וליווה כיתה במשך שנתיים עד גיוס התלמידים לצה"ל. מקצועי ומסור, ראה בתפקידו שליחות של ממש ופעל מתוך רצון ומוטיבציה לקדם את תלמידיו ולשמש עבורם כתובת הן בהיבט המקצועי והן בהיבט האישי. עודד אותם, היווה מקור לתמיכה ולעצה טובה, תגבר בעת הצורך בשיעורי עזר, ערך ביקורי בית ותמך בהם בכל דבר ועניין.

מפקדו כתב: "דודי ביצע את תפקידו בצורה טובה ביותר תוך הפגנת מקצועיות ואנושיות רבה. אדם אחראי ואכפתי אשר תרם רבות למערכת בה הוא נמצא. ידע לעמוד באומץ מול כל משימה שהוטלה עליו. את תפקידו ביצע מצוין הן מקצועית והן פיקודית תוך שמירה על קשר מעולה עם התלמידים ויחסים חברתיים טובים עם סגל בית הספר. אהוב על כל חבריו ומכריו ואהב לעזור לזולת". דודי סיים את שירותו בדרגת סמל ראשון.

חובב מוזיקה ושירה, נהנה להאזין לכל סוגי המוזיקה – רוק כבד, שירים שקטים, אופרה ומוזיקה ים תיכונית. הבילוי האהוב עליו היה ערבי קריוקי והוא נהג לעלות על הבמה ולשיר בחדווה.

מגיל צעיר מצא בכתיבת שירים דרך להביע את רגשותיו ותחושותיו, ואיגד רבים משיריו לספרון בשם "אל עולם של אהבה" אותו הקדיש לחברתו. בין מילותיו: "את כל נדבות היקום אתן לך / לא תדעי עד מתי / גם כשאראך מתעטפת / אושר ותמימות עד בלי די".

דוד (דודי) לוגסי נפטר ביום כ"ז בסיוון תשס"ב (7.6.2002). בן עשרים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בזכרון יעקב. הותיר הורים, אחות ושני אחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "פרח שנקטף בטרם עת".

כתבו הוריו: " דודי שלנו בחור נעים הליכות, ערכי וציוני, אהב את המולדת ואת ביתו. מבחינתו נתינה היא מילת המפתח, היכן שיכול היה להעניק ולתת שם נמצא. בעל זיקה גדולה לדת ולאמונה, כיבוד האדם ובעיקר כיבוד אב ואם אשר היו בראש מעייניו. דודי היה אהוד ואהוב מאוד על משפחתו וחבריו. אובדנו הותיר בנו חלל עמוק, שלא ניתן לאיחוי".

דוד מונצח באנדרטה לבני המקום שנפלו במערכות ישראל בזכרון יעקב, מקום מגוריו.