בן מלכה ושמואל יעקב. נולד ביום י"ט בתשרי התרפ"ח (15.10.1927) בעיירה סטשוב אשר במחוז קולצה שבפולין. דוד גדל בבית מסורתי-ציוני, ולקח חלק בפעילות תנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר".

בתאריך 8.9.1939 הגיעו הגרמנים לסטשוב וריכזו את יהודי העיר בגטו, ומתוכם דוד. הוא גורש למחנה העבודה סקארז'יסק ב - 3.6.1943 יחד עם מרבית צעירי העיירה. עם פינוי המחנה בשנת 1944 דוד הועבר בין מספר מחנות ריכוז ועבודה, ביניהם בוכנוואלד ושליבן. הוא שוחרר על ידי בנות הברית בתאריך 20.4.1945 מהמחנה טריזנשטאט.

לאחר ששוחרר העפיל לארץ במסגרת עליה ב' הבלתי לגאלית. הוא הגיע בעזרת האוניה "יגור" עם עוד 780 מעפילים. אוניה זו היתה הראשונה בא גורשו המעפילים לקפריסין, אך נתפסה על ידם בתאריך 11.8.1946. דוד שהה מספר חודשים בקפריסין, ולאחר מכן הגיע לארץ והצטרף לחברת הנוער בקיבוץ בית-זרע. דוד שילב בעבדותו בקיבוץ לימודים ועבודה למען בניית הארץ, במסגרת גרעין השומר הצעיר שהקים את קיבוץ גזית.

דוד התגייס במלחמת השחרור ושירת במסגרת בני המשקים (גדוד ברק) בחטיבת גולני. הוא השתתף במספר רב של קרבות בצפון הארץ, וביניהם צמח, שחרור טבריה, אילניה ומבצעים בגליל. בתום המלחמה שירת בשירות סדיר החל מהתאריך 26.1.1950. הוא שירת בגדוד 82 של חטיבה 7, תחת פיקודו של שמואל גורודיש.

שירותו הסדיר הסתיים בשנת 1952 ומאז ועד לשנת 1965 היה אזרח עובד צה"ל. לאחר מכן ועד לשנת 1985 שירת בשירות קבע. הוא שירת בחיל החימוש הצמוד לחיל השריון. במסגרת שירותו הוא ביצע מספר רב של תפקידים במערך האחזקה וההדרכה של חיל החימוש, וביניהם מכונאי טנקים, מנהל עבודה בסדנה, הדרכת מכונאות טנקים ומכונאות כללית, בוחן טנקים גיסי, אחראי מכונאות טנקים ומכונאות ביחידות חילוץ טנקים (בפיקודו של סא"ל חיים רזון), ומש"א 7100 בקו פיתוח המרכבה. הוא היה שותף לקליטת טנקים חדשים ועיצוב תפיסת התחזוקה והטיפול בטנקים ברגיעה ובקרב. דוד זכה להערכה מרובה והביא מספר הצעות לשיפור וייעול שעזרו בבניין הכוח בחיל השריון והפיכתו למרכיב מרכזי בעצמתו של צה"ל.

דוד השתתף בכל מלחמות ישראל שקרו במהלך תקופתו בצבא ובפעולות שבין המלחמות. במסגרת יחידת החילוץ של חיל החימוש הוא גם השתתף במספר רב של פעולות מעבר לקוי האויב. הוא קיבל מספר אותות, בהם אות שירות מבצעי, אות הקוממיות, אות מבצע קדש, אות ששת הימים, אות יום הכיפורים, ואות מבצע של"ג. במבצע קדש אף זכה לציון לשבח מיוחד על ידי מפקד גייסות השריון (אורי בן ארי) על גילוי מסירות יוצאת מן הכלל בעבודתו.

במהלך שירותו הצבאי נפגעו ראיותיו נזק בלתי הפיך. למרות הפגיעה בבריאותו, דוד המשיך לתרום מיכולתו במסירות לצבא. כתוצאה מהחמרת הבעיה נאלץ לעזוב את יחידת השדה לבסיס עורפי יותר. גם ביחידה זו עבד במסירות וזכה להערכה רבה ממפקדיו. עם החמרת הבעיה נאלץ לעזוב את הצבא, והוכר כנכה צה"ל.

ביוני 1957 הוענק לדוד צל"ש מפקד אוגדה על ידי אל"מ אורי בן-ארי, מפקד גייסות השריון:

"הנני לציין אותך לשבח על גילוי מסירות יוצאת מהכלל בעבודתך כמכונאי טנקים, על אף עומס העבודה שרבץ עליך בזמן המבצע ואף בעת ההכנות למבצע. דוגמתך האישית שמשה מופת, אודות למאמצים אלה ניתן היה להעמיד את הרכב במצב כוננות מלא".

רס"ר דוד שפיגל שרון נפטר לאחר השירות ביום ל' אדר א' תשמ"ו (10.3.1986) בן 59 בנופלו. הותיר אישה – מרים ז"ל ושלושה בנים – שמואל ז"ל, אבי ובנימין. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין האזרחי חולון.