בת מרים וליאון, שניהם ניצולי שואה. דניאלה נולדה ביום ט"ז בסיוון תשכ"ד (27.5.1964) בנתניה. דניאלה למדה בבית הספר היסודי "אלומות", וסיימה את חוק לימודיה בבית-הספר התיכון "שרת" - שניהם בנתניה. היא היתה יפת-תואר, ספורטאית, אהבה לפרוט על גיטרה ולשיר.

דניאלה גויסה לצה"ל במחצית חודש ספטמבר 1982 בשל היותה בת למשפחה שכולה (אחיה אבי - צנחן - נפל בקרב במלחמת ההתשה, בשנת 1970), נשלחה דניאלה לשרת קרוב לביתה, בבית-הספר לפיקוד ומטה.

לאחר שעברה קורס מקצועי היא הועלתה לדרגת רב-טוראי ושירתה כפקידה. היא הייתה חיילת שקטה וצנועה.

ביום י"ג בשבט תשמ"ד (17.1.1984) נפלה רב"ט דניאלה בעת שירותה והובאה למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. היא השאירה אחריה הורים ואחות.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה, עמד מפקדה על תכונותיה האישיות, וציין כי דניאלה "לא נטתה להתבלט, הראתה את טוב ליבה, תבונתה ויכולתה למלא באחריות את הנדרש ממנה. ניחנה ברגישות, ביושר וזכתה למלוא אמון מפקדיה וחבריה".