בנם הבכור של נינה ושמעון. נולד ביום כ"ו בחשוון תשמ"ג (12.11.1982) בברית המועצות (לשעבר).

יוסי גדל והתחנך בדושנבה, בירת טג'יקיסטן, עד גיל שמונה. ילד חביב, שלו ורציני, חייכן ויפה תואר עם שיער ג'ינג'י בהיר. גר עם הוריו בבית סבו וסבתו, יעקב ומארוסיה, ושם גר גם דודו אפרים, אחי אימו, המבוגר ממנו בשש שנים, שהיה עבורו כמו אח. כילדים שובבים ואוהבי הרפתקאות בילו השניים יחד בטיפוס על עצים ועל גדרות ובמשחקי מלחמה. מגיל צעיר התעניין במטוסים.

ביום 28.10.1990 עלה ארצה עם אימו ומשפחתם. הם השתקעו ברמלה, והוא החל ללמוד בכיתה ב' בבית הספר היסודי "ערים". אימו עבדה שעות ארוכות כדי לפרנס את המשפחה, סבו וסבתו סייעו לה בגידולו ובטיפוחו וזכו באהבתו ובקרבתו.

ההסתגלות לחיים בארץ לא הייתה פשוטה עבורו מבחינה חברתית, אך יוסי שמר בליבו את הקשיים ושידר רוגע ושליטה כדי לא להדאיג את אימו ולהוסיף לה צער. בעצמו התמודד עם האתגרים, ואט-אט השתלב בחברת הילדים ורכש חברים טובים ונאמנים הודות לאופיו החברותי, לאהבת הזולת ולקסם האישי שבהם בורך.

כשמלאו לו שלוש-עשרה שנה, התחדש הקשר עם אביו, קשר שנותק עם גירושי ההורים עוד בטג'יקיסטן. האב נישא בשנית ועלה ארצה עם משפחתו החדשה, ויוסי זכה בשלושה אחים ואחות למחצה – מארק, טליה, אביחי ואיתי.

מכיתה ט' ועד י"ב למד בבית הספר התיכון הרב-תחומי "עמל יגאל אלון" בעירו, ושם בחר במגמת טכנולוגיות מידע, שכללה לימודי אלקטרוניקה ומחשבים בהיקף של עשר יחידות לימוד, והרחיב במקצועות מתמטיקה, אנגלית ופיזיקה בהיקף של חמש יחידות לימוד. לאורך כל שנות לימודיו הצטיין, ואת כיתה י"ב סיים עם תעודת בגרות מלאה וציונים גבוהים.

בהיותו בן כשש-עשרה פגש יוסי את נטלי בְחתונה של מכרים משותפים, והם יצרו קשר והביעו עניין זה בזו. רק כעבור שלוש שנים אזר אומץ וטלפן אליה כדי להזמינה לצאת עימו לבילוי. מאז התפתח קשר זוגי בין השניים.

בתום כיתה י"ב החליט להמשיך וללמוד שנתיים – כיתות י"ג וי"ד – בבית הספר להנדסאים שליד תיכון "עמל יגאל אלון". בתום לימודיו קיבל תעודת טכנאי מוסמך ותואר הנדסאי תוכנה.

ביום 8.5.2002, בהיותו בן עשרים, התגייס לצה"ל. לאחר הטירונות עבר הכשרה לתפקיד טכנאי אלקטרוניקה למטוסי קרב בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. חלומות הילדות שלו לעסוק במטוסים החלו קורמים עור וגידים.

בתום הקורס שובץ בתפקיד טכנאי אלקטרואופטיקה בבסיס "תל נוף", בטייסת תחזוקה אווירית של גף מודיעין אוויר. כבר בתקופה זו, וגם לאחריה, הבחינו מפקדיו בכושר המנהיגות שלו, באינטליגנציה הגבוהה, במוטיבציה לדעת וללמוד דברים חדשים, בצמא להצליח ובחתירה למצוינות.

לאחר שלוש שנות שירות חובה, בגיל עשרים ושלוש, המשיך יוסי לשירות קבע בחיל האוויר שנמשך חמש-עשרה שנה. תחילה עבר קורס קצינים בהצטיינות, ולאחר מכן מילא מגוון תפקידים בבסיסים ברחבי הארץ במסירות ובאחריות, בהתמדה ובנחישות, במקצועיות ובהצלחה. במהלך השירות השתתף במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, במבצע "עופרת יצוקה" בשנת 2009 ובמבצע "צוק איתן" בשנת 2014.

בתפקידו הראשון בשירות הקבע הוצב במחנה "רבין" ("הקריה") בתל אביב כקצין במדור מכ"ם מודיעין של ענף מערכות מודיעין אווירי במחלקת הנדסת מערכות. לאחר מכן מונה לתפקיד קצין מחלקתי בבסיס "חצור" בטייסת תחזוקה אווירית של גף אוויוניקה קרב, ובתום תקופה זו חזר למחנה "רבין" לתפקיד קצין מדור מטע"דים (מטענים ייעודיים) בענף שבו שירת קודם לכן, ענף מערכות מודיעין אווירי במחלקת הנדסת מערכות בלהק הציוד.

בתפקידו הבא שימש מפקד גף טכני בבסיס "נבטים" בטייסת "הנחשון", ולאחר מכן מונה לתפקיד מפקד בית מלאכה למכ"ם בבסיס "בית מלאכה לציוד אלקטרוני" של חיל האוויר (במצ"א 108), במחנה "ידין" ("צריפין").

בשנים אלה, בד בבד עם פיתוח וקידום הקריירה הצבאית שלו, הקים יוסי משפחה. ביום 13.6.2006 נישא לנטלי, בת זוגו. יחד בנו בית ומילאו אותו באהבה ובשמחה.

בשלהי חורף 2010 נולדה להם בתם הבכורה ליאן, ובקיץ 2017 נולדה הבת הצעירה דניאל. יוסי בלט כאב אוהב ואף מעריץ, מילא חלק חשוב בחיי בנותיו ושימש להן מורה דרך וחבר, וזכה לאהבתן מכל הלב. "אבא היה קורא לי סיפורים ותמיד ידע להקשיב ולתמוך. הוא היה משחק איתי ונוהג כלפיי בסובלנות וסלחנות. אבא שלי היה החבר הכי טוב שלי", כתבה הבת ליאן. על רעייתו ובנותיו, אהבות חייו שהיו בראש סדר העדיפויות שלו, סיפר לחבריו ולעמיתיו בלהט, בשמחה, בעיניים נוצצות ובגאווה, והוקיר את הרגעים הקטנים איתן.

תוך כדי השירות למד לימודים אקדמיים באוניברסיטת אריאל בשומרון, ובסיומם הוענק לו תואר בוגר בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה.

כדי לענות על שאלות מהותיות ורוחניות שהעסיקו אותו, הקדיש זמן רב לחקור את הקשר בין המדע לדת, ובתהליך זה התקרב לאמונה עד שחזר בתשובה בשנת 2019.

מאז ילדותו שרר קשר הדוק בינו ובין אימו. הוא היה מקור האור, הגאווה והנחת בחייה, והם תמיד שמרו על קרבה, תמכו וחיזקו זה את זו. יוסי עזר לה כשנזקקה לכך ושימש לה משענת. לאביו, שהתגאה עד מאוד בהישגיו, היה כחבר קרוב, והשניים ניהלו שיחות עומק ודיברו בגילוי לב על כל נושא. הייתה זו ידידות גברית אמיצה שכללה תמיכה וכבוד הדדי.

יוסי דגל באורח חיים בריא ושמר על כושר גופני גבוה. אהב לצלול ולגלוש בסקי בשלג, ולעיתים יצא לנופש ספורטיבי עם אביו. הוא השתתף בתחרויות ספורט וזכה בפרסים. כן אהב לטייל בארץ ובעולם עם רעייתו ולגלות מקומות חדשים.

יוסי אהב את החיים, ידע להתבונן בחצי הכוס המלאה וניחן בחוכמת חיים, בעוצמה, בשנינות ובחוש הומור מפותח, "הלב והנשמה של כל החבר'ה", כדברי רעייתו. אדיב וחייכן, רגיש לזולת, מפרגן, מקבל את האחר ומלא נתינה, הסב עונג ונועם למי שנמצא בסביבתו. בשקט, בצניעות ובהסתר תרם וסייע לנזקקים, ולקרובים לו העניק בנדיבות מעומק הלב. עם חבריו ניהל שיחות נפש, עצותיו הברוכות סייעו לכול, והוא היה מקור השראה ושימש מודל לחיקוי למשפחה כולה. אש פנימית בערה בו, היו לו חלומות גדולים, כוח רצון, רעיונות וערכים, הוא לחם למען משפחתו ועקרונותיו, התנהל בדרך ארץ ובעת הצורך ויתר על האגו כדי לקדם מטרות.

בחלוף השנים הוצב בשלישית במחנה "רבין" בתל אביב ומונה לתפקיד ראש מדור התרעה מוקדמת בענף גילוי, זיהוי והגנה רכה במחלקת מערכות הגנה אווירית במטה הטכנולוגי של להק הציוד. על אופן מילוי תפקידו כתב מפקדו, סגן-אלוף ז': "יוסי עשה מעל ומעבר כדי להחזיק בזמינות הנדרשת את המערך האסטרטגי של חיל האוויר, עליו פיקד ... הרצון והדחף הטבעיים של יוסי להשקיע את כל כולו ולהגיע לתוצאה הטובה ביותר האפשרית היו מרשימים וחריגים, ומקורם בכוח הנעה פנימי. מרגע שהוצבו בפניו יעד, מטרה או משימה, הוא ידע, בדרכו העיקשת, להגשימם ולהשיגם. ההתלהבות, ההתרגשות והצחוק פרצו ממנו כשיטפון, סחפו והדביקו את כל הסובבים. נוכחותו, אישיותו ודפוס הפעולה שלו הקרינו על סביבתו, נסכו ביטחון בחבריו, שימשו עוגן להיאחז בו והיוו מושא להערצה ודוגמה ללמידה וחיקוי. חיל האוויר זרם בעורקיו של יוסי; המדים הכחולים ומה שעומד מאחוריהם – ערכים וציונות – היוו סגירת מעגל עבור הילד שעלה ארצה בגיל צעיר וזכה, כבוגר, לענוד את דרגות הקצונה ואת סמל חיל האוויר".

לאורך השנים בלט לא רק במקצועיותו אלא גם באנושיותו. כמפקד דאג למלא את צורכי פקודיו, חנך אותם כמו אב, צייד אותם במיומנויות ובכישורי חיים ועודד אותם למצות את יכולותיהם. כך הוביל אותם והשפיע עליהם, והם סמכו עליו, נסחפו אחריו, רצו ללכת בעקבותיו והעריכו את הקשר האישי עימו, את האכפתיות ואת הדאגה הכנה לשלומם. עמיתיו חיבבו והעריכו אותו, והוא תרם לאווירה ולגיבוש ביחידה.

ביום 15.1.2020, בגיל שלושים ושבע, אובחן יוסי במחלה ממארת. במשך שנה עבר טיפולים כדי לאזן את מצבו והתאשפז בבית חולים לסירוגין. חבריו הרבים ומשפחתו ליוו אותו במסירות. כל העת שמר על אופטימיות, על קור רוח ועל שלווה, הקרין אמונה ותעצומות נפש וחיזק את מי שבא לחזק אותו. גם חולים אחרים שהכיר בתקופות אשפוזו זכו לעידוד ממנו, והוא עזר להם לקבל את המצב הרפואי בהשלמה ובפרופורציות. "אני לא מוותר, יש לי עוד הרבה דברים לעשות", אמר לקרוביו והמשיך להיאבק במחלה, עד שזו הכריעה אותו.

רב-סרן יוסף-חיים יצחקוב נפל בעת שירותו ביום י"ח בטבת תשפ"א (2.1.2021). בן שלושים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברמלה. הותיר אישה, שתי בנות, הורים, שלושה אחים ואחות.

במלאת שנה לפטירתו ספדה לו רעייתו: "יוסי, אהוב ליבי, אתה השקיעות והזריחות שלנו, מילאת את נפשנו בשמחה, אהבה, חיוך המאיר את הבריות, דאגה, חום שכל כך חסרים. מאז שהלכת, הכול כאן שונה, וחלק ממני עזב יחד איתך. כבר שנה, שנה שלמה, שאנחנו לומדים לנשום בלעדיך. הזמן חולף, אך הגעגוע רק מתעצם. אין יום שאני לא מזכירה אותך. הנוכחות שלך בכל פינה. תאיר לבנותינו האהובות את הדרך, תהיה האור שמנחה אותנו ומחזק, אנחנו זקוקות לזה".

מפקדו, סגן-אלוף ז', כתב: "בדרכך המופלאה והמיוחדת אתה נשאר בלב של כל אחד מאיתנו – הצחוק שלך והשנינות עד לרגע האחרון, החוכמה והיכולת לקרוא אנשים, הנתינה והיופי הפנימי האינסופיים ובעיקר היכולת שלך מצד אחד להיות בן אדם הכי רך ואמפתי ומנגד עקשן, דעתן ובעל דעות מוצקות ודרך משלך".

כתבה ס', חברתו ליחידה: "במותך ציווית לנו את האמונה, התקווה ואהבת הבריות".

מיכאל, חייל ששירת תחת פיקודו הישיר של יוסי, זקף לזכותו את המקום המכובד שאליו הגיע בחייו, ועל כן, כאות כבוד והוקרה, העניק לבנו את השם השני יוסף. כך עשתה גם אחותו של יוסי, טליה, עם לידת בנה השלישי.

בשנת 2022 יזמה רעייתו הפקת סרטון ביוגרפי לזכרו. חנן קראי, חברו לשירות הצבאי, הקים מיזם לזכרו – "TED יוסף", ובמסגרתו מתקיים אחת לשבוע דיון רב-משתתפים על סוגיות מפרשת השבוע. רבים מתמידים במיזם, המתקיים מדי שבוע לאורך שנים.

כן הוציאו לאור חבריו ספר הנצחה, ובין השאר גוללו בו את עשרת מסרי המפתח של יוסי: "תפילה אינה 'גלגל רזרבי' שאתה שולף רק כשאתה בצרות, אלא 'הגה' שמוביל אותך לאורך הנתיב הנכון; מדוע השמשה הקדמית ברכב כה גדולה, בעוד שהמראה לראייה מאחור כה קטנה? משום שעברנו לא חשוב כשם עתידנו. הסתכלו קדימה והמשיכו הלאה; חברים הם כמו ספר: לוקח שניות לשרוף, אך שנים לכתוב; כל הדברים בחיים הם זמניים. אם הם בטוב, תשמחו, כי הם לא יימשכו לנצח. אם הם משתבשים, אל חשש, מפני שהם לא יימשכו עוד זמן רב; חברים ישנים הם זהב! חברים חדשים הם יהלומים! אם אתה מקבל יהלום, אל תשכח את הזהב, משום שבכדי להחזיק יהלום, אתה זקוק לבסיס איתן של זהב; אנו מאבדים תקווה לעיתים קרובות ונוטים לחשוב שהגיע הסוף. ה' למעלה, מחייך ואומר: 'הירגע, מותק, זה רק עיקול ולא הסוף!'; כאשר ה' פותר את בעיותיך, יש לך אמונה שהוא בעל היכולות לכך. כאשר ה' לא פותר את בעיותיך, זה משום שלך יש את היכולות לפעול לכך, בעצמך; אדם עיוור שואל את ה': 'האם יכול להיות גרוע יותר מלאבד את הראייה?', משיב לו ה': 'כן, לאבד את החזון!'; כשאתה מתפלל עבור אחרים, ה' מקשיב לך ומברך אותם. לפעמים, כאשר אתה בטוח ומאושר, זכור כי מישהו אחר התפלל בעבורך; דאגה אינה מסירה את צרות המחר, אלא רק מערערת את שלוות היום".