יעקב, בן טובה ואהרן, נולד ביום ל' במנחם-אב תש"ז (16.8.1947) בחדרה. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "בר-אילן" בכפר-סבא, המשיך את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי "יסודי התורה" בתל-אביב ואחרי כן בבית-הספר הממלכתי-דתי "אסף" באשקלון. יעקב היה תלמיד חרוץ, בעל יזמה ופעיל בחברה בבית-הספר. הוא היה טוב-לב, מוכן תמיד לעזור לזולת ובן נאמן ומסור להוריו. אחרי שעות-הלימודים עסק בעבודות שונות מכל הבא ליד, כדי לסייע להוריו בפרנסת המשפחה. מטבעו היה עליז, חברותי ואהוב על כל מי שהכירו. כשהיה בן תשע-עשרה נשא לאישה את חברתו רבקה וכעבור שנה נולד בנו בכורו. הוא נשא בעול המשפחה בכוחות עצמו, ללא כל עזרה, היה בעל נאמן ואב מסור ודואג לילדיו. בחריצות שאינה יודעת גבול עבד בהובלת סחורות, במשך רוב שעות היממה, וזכה להערכת רעיו ומכריו.

יעקב גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1967 והוצב לחיל-הרגלים.

לאחר הטירונות שוחרר מהשירות הסדיר עקב מצבו המשפחתי, והוצב ליחידה בחטיבת ירושלים. במסגרת שירות המילואים השתלם בקורס רגמים והתמנה לרגם מרגמות בינוניות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עשה יעקב בשירות מילואים פעיל במעוז "אורקל", בגזרה הצפונית של תעלת-סואץ. הוא סופח ערב המלחמה לגדוד 68, שחייליו החזיקו במעוזים לאורך תעלת סואץ וספגו את הנחשול העצום של התקפת המצרים. יעקב וחבריו הגנו בגבורה על המעוז מפני חיילי צבא מצרים, שתקפוהו גלים-גלים, עד נפילתו בידי האויב. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), יום הנפילה, נפגע יעקב מרימון באיישו עמדת לחימה ונהרג. תחילה הוכרז כנעדר ואחרי-כן כחלל שמקום קבורתו לא נודע. רק במאי 1975 הוחזרה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, בן ובת, אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב -תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יעקב לחם בגבורה רבה ונפל בהגינו על חבריו ועל ביתו אשר בעורף. בתקופת שירותו עמנו בגדוד מצאנו בו תכונות של אדם ושל לוחם למופת".