בן גולדה וירחמיאל, נולד ביום כ"ד בשבט תרע"ב (12.2.1912) בלטביה. בהגיעו למצוות סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי והחל לעבוד בתפרות כדי לעזור למשפחה. בין כותלי בית-המלאכה חלם על מרחבי שדות ועל ארץ-ישראל. בגיל צעיר הצטרף ל"החלוץ". עשה כשנתיים בהכשרה וב-14.1.1933 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ גשר, הוא אשדות יעקב כיום. אם כי היה בן כרך - נקשרה נפשו מיד לחקלאות. הצליח ואף הצטיין בעבודות המשק. מראשית מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט היה פעיל ב"הגנה". היה מראשוני הפו"ש ואף היה זמן-מה אחראי לענייני ה"הגנה" בגשר. בימי מלחמת-העולם, כשהאנגלים פלשו לסוריה, עשה מטעם ה"הגנה" במטולה בכל הימים המתוחים בגליל העליון.

יצחק היה מראשוני המתגייסים לגדודים העבריים בצבא הבריטי. שירת בבנגזי ובקירנאיקה, ועם הקמת הבריגדה היהודית - הצטרף למערכותיה ונדודיה באיטליה.

בשובו מן הצבא התמסר לענף הבננות במשק, אך לא ארכו הימים השקטים בעבודה ובחוג המשפחה. יצחק, שרכש לו ניסיון צבאי בבריגדה היהודית, נקרא להדריך ולאמן את אנשי המקום, שירת בחטיבת "גולני" והשתתף בהגנת גשר ובקרב על נצר-א-דין. בבית-הספר על שם כדורי הדריך כיתה בתרגילי-קרב ואף באימונים מחלקתיים שנעשו בהדרכתו.

למחרת ההכרזה על הקמת המדינה, יצא לצמח כסגן מפקד מחלקה. הסורים פלשו לעמק הירדן ביום 16.5.1948, השתלטו על כמה משלטים באזור, אך נבלמו על-ידי מערך כוחותינו בצמח. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים. כוחותינו לא עמדו בפני עוצמת ההתקפה הסורית, תחילה נפלה העיירה צמח ולבסוף גם תחנת המשטרה, והמגינים נסוגו תחת אש הסורים לעבר דגניה. בקרב זה נפל יצחק ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948), כאשר נפצע קשה בצאתו מבניין המשטרה. כשהחובש חבש את פצעיו ביקש ממנו יצחק לעוזבו לנפשו ולהציל את חייו ומת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'. הניח אחריו אישה ושתי בנות.

זכרו הועלה בחוברת "חללינו" של קיבוץ אשדות יעקב, תש"ט.