בנם של רוית ומשה. נולד ביום כ"ח בשבט תשס"א (21.2.2001) בשוהם. אח לליהי, נוי ואביה.

גדל והתחנך בשוהם. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "אבני חושן" ובישיבה התיכונית "אורט שלהבת שוהם".

ליאל היה ילד מיוחד, לב הבית, חייכן, אופטימי ומלא שמחת חיים. כבר מגיל צעיר היה עצמאי ובוגר לגילו וידע להבחין בין טוב ורע. משום כך הוריו ידעו שאפשר לסמוך עליו ושאין צורך להסביר לו מה מותר ומה אסור. ילד עניו ושקט, כיבד כל אדם ותמיד דאג לאחרים לפני שדאג לעצמו. אח מסור ובן אוהב, מתחשב בהוריו ומחובר מאוד למשפחתו.

ניחן ביכולת למידה, במוטיבציה ובכוח רצון, שבזכותם הצליח להשיג את מטרותיו. כך למשל למד לבדו לגלוש בים, לטפל בציפורים ולבנות דברים לבית ולחצר. המשפט שליווה את ליאל בחייו היה "שכל אחד יהיה הגרסה הטובה ביותר של עצמו".

כשהיה בכיתה י"ב הכיר את הראל. הם הפכו לזוג והיו בלתי נפרדים.

חלומו של ליאל היה להתקבל ליחידה מובחרת בצבא, ולאחר סיום הלימודים בחר לדחות את הגיוס בשנה וללמוד במכינה קדם-צבאית. למד במכינת "אלישע" ליד נווה צוף שבבנימין. השנה במכינה ביגרה אותו ועיצבה את דמותו.

ביום 9.8.2020 התגייס לצה"ל. הוא התקבל לסיירת "גולני" ולאחר סיום ההכשרה בהצטיינות שירת בה כנגביסט (נושא מקלע "נגב") חוד. יצא לקורס מפקדי כיתות ומונה לתפקיד סמל מחלקה. כסמל מחלקה פיקד על חיילים שהיו איתו במסלול, אך הוא נותר צנוע ולא התנשא. ליאל היה הלוחם שכולם סמכו עליו, זה שתמיד עוזר ודואג לכולם ומסתער ראשון.

לאחר פרק זמן של קו ואימון יצא לקורס קצינים. הוא סיים את הקורס בהצלחה ושובץ להיות מפקד טירונים בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) גולני בגדוד 51. ליאל היה מודל לחיקוי עבור חייליו, הלוחם שכולם רצו להיות כמותו. הוא לא ויתר על אף חייל ומצא בכל אחד את החוזקות שלו. הוא הוביל את המחלקה שלו להצלחה ומצוינות. בתום ההכשרה המחלקה זכתה בהצטיינות וליאל עצמו קיבל אות קצין מצטיין.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה השבת ליאל היה בביתו. בשעות הבוקר הוא התפלל בבית הכנסת והיה חתן תורה, ומשהגיעו הידיעות על המתרחש מיהר להתארגן ולנסוע לבא"ח. למוחרת נסעה הפלוגה לכיסופים, שם עסקה בשמירות וסיורים בגבול רצועת עזה בשבועיים הראשונים של המלחמה, בהמתנה לתמרון הקרקעי. לאחר שבועיים והפוגה של יום, שבמהלכו נפגשו החיילים עם משפחותיהם, נכנסה הפלוגה לעזה. בהחלטת מפקד הגדוד הפלוגה סופחה לגדוד שריון, ויחדיו עסקו בפעילות של טיהור בתים בצפון הרצועה.

גם בפעילות בעזה ליאל המשיך להפגין אחריות, דאגה לזולת ותושייה. הוא הקפיד לשמור על קשר עם משפחתו ובכל ההודעות ששלח לבני המשפחה דאג להזכיר גם את חייליו.

ב-12.12.2023, כשעתיים אחרי ששוחח עם אביו ואחיותיו, נכנס ליאל עם יחידתו לעזה, הם עסקו בטיהור בתים בשכונת סג'עייה. בשעה ארבע לערך הגיע עם שלושה לוחמים נוספים למבנה שלפני כן אותר בו פיר של מנהרה. ליאל הפגין אומץ וגבורה ונכנס ראשון לבית באומרו שאם נגזר על מישהו להיהרג מוטב שלא יהיו אלו חייליו. הוא לא שידר פחד או לחץ, אלא ביטחון ואמונה. כאשר נכנס לבית נורה עליו טיל RPG שלא התפוצץ ומההדף ליאל נהרג במקום.

סגן ליאל חיו נפל בקרב ביום כ"ט בכסלו תשפ"ד (12.12.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

ספד לו אביו: "מכינים אותנו מאז שאנחנו ילדים – הכנה ללידה, לבית ספר, לגן, לצבא, אבל הכנה לזה אף אחד לא מכין. צריך ללמוד את זה תוך כדי תנועה, וזה קשה. הוא אמר לי 'אבא, אני אתגייס לגולני'. שתקתי ולא אמרתי לו לאן ללכת. בתוך תוכי לא כל כך רציתי שהוא ילך, אבל ידעתי שהוא ילך. הוא הלך לגיבוש, התקשר ואמר 'אבא יש לי משהו להודיע לך, אני בסיירת'... אחרי קורס הקצינים אמרתי לו 'ליאל, אתה עומד עכשיו להיות קצין של החיילים שלך. אתה יודע מה זה? אתה תהיה גם אבא שלהם, גם אימא, גם פסיכולוג'. הוא ענה לי 'אבא, אני אעשה אותם לוחמים'".

ספדה לו אחותו נוי: "ליאל היקר שלנו, אנחנו מעריצות אותך. אתה צדיק, נהרגת על קידוש ה', תמיד דאגת לכולם, תמיד ראית את הטוב בכל סיטואציה. לא חזרת הביתה משבעה באוקטובר ולא שמענו תלונה אחת ממך. תמיד כששאלנו מה שלומך ענית 'אני והחיילים בסדר גמור'. כל כך חיכינו לחתונה שלך ושל הראל, היו לך כל כך הרבה חלומות".

כתבה בת זוגו הראל: "כל מי שמכיר אותי יודע שאין הראל בלי ליאל. בכל מקום ששאלו אותי מי חבר שלי תמיד עניתי בגאווה ליאל חיו, כי תמיד ידעתי שאקבל תגובה מתלהבת של 'ליאל – גבר אמיתי' ... יצאנו במשך חמש שנים (הכי טובות בחיי), הכרנו בשבת חברים, אני הייתי האהבה הראשונה שלו והוא שלי, תמיד הרגשנו שיש לנו סיפור מהאגדות, להתחתן עם הבן זוג הראשון מהתיכון ... הוא היה הכי מדויק ומצטיין בהכול, מעבר לזה שהוא היה החייל, המ"כ, הסמל ואז המ״מ האגדי. מעבר לזה שבכל תחום שהיה ליאל נבחר מצטיין. הוא היה החבר המושלם. זה שיודע לתת בלי שצריך לבקש, שמרגיש מה את צריכה ממנו, שאוהב לפנק ולתת ולהעלות את הביטחון בכל מילה או מבט. זה שהמשפחה שלך מתאהבת בו ואיך לא, את מתאהבת במשפחה שלו. ליאל ידע להיות בן זוג מפרגן, אבל לרגע לא חששת מעוצמת האהבה שלו אלייך. אם היה אפשר לתת בן זוג מצטיין, ליאל היה זוכה בזה מקום ראשון ובפער ... ליאל תכנן להציע לי נישואים וכבר ידע עם איזה טבעת. כל כך רצינו להתחיל את החיים המשותפים שלנו ולא להיפרד לרגע. אבל נפרדנו בלי לבחור להיפרד וזה לא פייר".

לזכרו הוקמה עמותה בשם "בדרך שלו". העמותה עוסקת בהנצחתו של ליאל בצורות רבות: כתיבת ספר תורה וקיום שיעורי תורה לעילוי נשמתו, הקמת מצפה במכינת אלישע, חלוקת פרחים ויין לשבת, חלוקת משלוחי מנות לפצועי מלחמה, וכן חלוקת מדבקות לזכרו. במדבקות כתובים משפטים המאפיינים את אישיותו של ליאל, כגון "חיוך שאומר הכול", "תהיו שמחים ותשמחו את הסובבים". "מה שאתה עושה – תעשה עד הסוף וכמו שצריך", ״מה שעושה לך טוב תעשה גם לאחרים״ ו״שכל אחד יהיה הגרסה הכי טובה של עצמו״.

בחודש יוני 2024 ערכה העמותה טורניר כדורסל בשיתוף אליצור פתח תקווה לזכרו.

מתפללי בית הכנסת "זכור לאברהם" שבשוהם הקדישו לזכרו שיר שכתבו יוסי מלכה ודורון רוקח. השיר, "ליאל גיבור ישראל", ניתן להאזנה באתר יוטיוב.

מתוך השיר: "השמש לא זרחה, האדמה השמיעה גניחה / הברק בנו היכה, ליקירנו עורכים הנצחה / תמיד היית ראשון למשימות, מבצע אותן בשלמות / נלחם כארי בשביל עם ישראל, לוחם כארז ליאל".

לזכרו הוקמו עמוד באינסטגרם - remember_liel_hayo, ואתר אינטרנט - Lielhayo.org.il.