בנם של רחל ושלמה. נולד ביום כ"ה בתמוז תשכ"ה (25.7.1965) בקריית שמונה. ילד תשיעי במשפחה ברוכת ילדים, אח של דינה, לאה, דוד, דני, מאיר, שמעון, גבריאל, סמדר, אילנה, רונית, אורלי וצ'רלי.

מיכאל גדל והתחנך בקריית שמונה. למד בבית הספר היסודי על שם יאנוש קורצ'אק ולאחר מכן בתיכון הדתי "המתמיד" בעיר.

ילד חייכן ומצחיק שהיה אהוב על סובביו. ילדי השכונה רצו להיות בחברתו, והוא הוביל אותם במשחקים שאהב – "מחבואים", "שוטרים וגנבים" ומשחקי קלפים.

משחר ילדותו ינק ממשפחתו ערכים של ענווה, הסתפקות במועט, עזרה לזולת, אהבת האדם ואמונה באל, וכנער בחר בעצמו בחינוך דתי ובאורח חיים דתי. בדעתנות ובעמידה על שלו השתתף בוויכוחים בענייני דת ומדינה. הכריזמה והיכולת הרטורית המרשימה שלו סייעו בידו לסחוף אחריו את שומעיו.

מילדותו התברר שירש מאביו הפייטן את כישרון הפיוט. מאז היה הבולט בין אֶחיו שנרתם לשמירת מסורת הפיוט העשירה של יהדות מרוקו.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת "גולני" של חיל הרגלים, כפי שרצה. ואולם עקב מות אימו רחל חש צורך לשרת קרוב לבני משפחתו כדי לסייע בידם, ועבר לשרת ביחידה לאבטחת מתקנים.

אחרי שסיים שירות צבאי, ביום 20.10.1987 התגייס למשטרת ישראל ושירת במחוז תל אביב.

מיכאל נישא לשמחה. את ביתם קבעו בבני ברק והשתייכו לקהילת בית הכנסת "בית אל". עבור רעייתו היה כל עולמה – חבר, מנהיג ובן זוג לתפארת היודע לתת עצה טובה וליהנות יחד ברגעי צחוק נעימים.

שישה ילדים נולדו להם – שלמה, חיים, אברהם אוריה, אריאל דוד, דניאל משה ושיר שירה. כאיש משפחה למופת אהב את ילדיו, דאג להם והתחשב בהם. את הערכים שקיבל בבית הוריו הנחיל להם, ובעיקר חינך אותם לדרך התורה והאמת והִנחה אותם באורחותיהם. חשוב היה לו שיפעמו בהם שמחת חיים, חיוּת ועשייה.

משנת 2000 ובמשך עשרים שנה שירת כמפקד נקודת השיטור בבית החולים "איכילוב" בתל אביב. את עבודתו עשה במקצועיות, ברגישות ובאנושיות למען ציבור החולים ולמען ביטחונו של צוות העובדים. עובדי בית החולים שהוקירו את מסירותו סיפרו שפעל ברגישות ובאמפתיה מתוך הבנת המצוקות הכרוכות בהימצאות בבית חולים. בכל בעיה שהתעוררה פעל בנועם, בסבלנות, בסובלנות וברוב קשב כדי להביא לידי פתרון מיטבי. כך כתבו: "זה השוטר לוי... אנחנו קראנו לו מתוך חיבה השוטר אזולאי, כמו הדמות המיתולוגית מהסרט. גם הוא היה איש שקט שעושה עבודתו נאמנה ומייחל שהכול יתנהל על מי מנוחות. גבר רגיש שתמיד זכר שהוא מוצב בבית חולים, והבין את מצוקות החיים".

פעמים רבות סייע באדיבות לפוקדים את שערי בית החולים, באיתור מאושפזים ובהכוונה למיקומם של רופאים מומחים. נכתב עליו: "הפנים שלו חרוטות בליבי כאחד האנשים הכי אמפתיים שזכיתי לפגוש בכניסה למיון ... יודע למצוא את המילים הנכונות לנוכח המצוקה של האנשים המגיעים למיון".

סיפר רונן, איש מגן דוד אדום: "מיכאל היה מקצוען, אנושי, רגיש, בעל חוש הומור ואהוב על הצוותים. כפראמדיק במד"א יצא לי לא פעם לעבוד מולו בשיתוף פעולה מלא (עזרה בזיהוי חולים, באיתור בני משפחה, באירועים בעלי גוון פלילי). תמיד היה קשוב והפגין מקצועיות".

שירת הפיוטים בנוסח יהדות מרוקו הייתה מפעל חייו, הוא השתתף בשירה בתפילות, בשמחות ובאירועים אחרים. אהב לנהל תפילות כשליח ציבור בבית הכנסת, ובמהלכן הוביל שירה ופיוט ששימחו את המתפללים ועוררו בקרבם עניין והתרוממות רוח. מתוך הכרת כבוד לאישיותו ולמטען התרבותי שהביא עימו, ביקשו ממנו נציגי בתי כנסת אחרים שייאות להתפלל עימם. כמו כן התנדב בקהילתו לעזור למשפחות קשות יום.

השבת הייתה עבור מיכאל עולם ומלואו, ולהנאתם של בני משפחתו בישל תבשילים לקראתה, בין התמחויותיו חמין עשיר ודג בנוסח מרוקאי. כמו כן עשה תיקונים ושיפוצים בבית לקראת יום מיוחד זה ולקראת חגים.

מיכאל נודע ברוחב לב, בנתינה, בצניעות ובענווה. בנפש חפצה ובחיוך הטה אוזן וסייע לכל דורש וכיבד כל אדם באשר הוא אדם. בחוש ההומור שלו ובשמחת החיים בידר את הסובבים אותו בכל הזדמנות.

לאחר פטירת אביו עמל וטרח לכתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו – יצר קשר עם סופרי סת"ם, רכש את הפריטים הנדרשים והתכוון להכניס את ספר התורה ברוב עם והדר לבית הכנסת בו התפלל האב במשך שישה עשורים, אולם לא זכה לכך.

ביום הכיפורים תשפ"א, 28.9.2020, התמוטט במהלך תפילה בבית הכנסת. מעוצמת הנפילה נחבט בראשו ואיבד את הכרתו. מייד פונה לבית החולים "איכילוב" ואושפז שם, אז גם נתגלה שבמהלך שירותו בבית החולים ומפגשיו עם חולים ומשפחותיהם חלה בנגיף קורונה. שבוע לאחר מכן נשם את נשימתו האחרונה. מיכאל היה החלל הראשון של משטרת ישראל במלחמתה במגפת הקורונה.

רב-סמל בכיר מיכאל לוי נפל בעת שירותו ביום כ"ב בתשרי תשפ"א (10.10.2020). בן חמישים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול בתל אביב. הותיר אישה, חמישה בנים ובת, חמש אחיות וחמישה אחים.

רעייתו שמחה ספדה: "דבר אחד לא ישתנה ולא יישכח, והוא הקשר המיוחד ששרר בינינו והחותם העצום שהטבעת באישיותי ובחיי ... הלוואי שכל ילדי ישראל יזכו לאבא כמוך".

בנו אברהם כתב: "כל פעם היה מדבר איתנו על כיבוד אב ... מתברר שאבא רצה לְזַכות אותנו במצווה של אריכות ימים. כשאני נזכר בך, אבא, נכנסים בי יראה ופחד איך השבת נשמתך לבוראך כל כך מהר, בלי שום סימן מראש ... אתה היית בביתנו הכול בכול מכל כול".

באתר בית החולים "איכילוב" פורסמה הודעת אבל לצד תמונתו: "כולנו הוקרנו והערכנו את עבודתו המסורה בשביל ציבור החולים ולמען ביטחונם של צוות העובדים.

ולשוטרים הצעירים שעושים עבודת קודש בשמירה על ההנחיות, רגע לפני שאתם יוצאים למשימה, אם זה בחוף הים או בכיכר העיר, תסתכלו על התמונה ותדעו איזה שוטרים אתם רוצים להיות. תהיו מיכאל".

ספר התורה שמיכאל עמל בהפקתו הושלם והוכנס לבית הכנסת שבו התפלל. הוא מונצח בו לצד בני משפחה נוספים. כן הוקם בבית הכנסת כולל לאברכים "נר מיכאל".

מיכאל מונצח באתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת המשטרה בבית שמש.