בן רינה ובנימין. נולד ביום ט"ו בחשוון תש"י (7.11.1949) בפלויישט שברומניה. בן יחיד להוריו.

מרדכי גדל והתחנך בפלויישט, עיר הולדתו. למד בבתי ספר מקומיים.

נער חכם וחרוץ, חברותי ועצמאי, צמח להיות גבוה ויפה תואר. היטיב לשחק שחמט, משחק אותו למד בבית הספר והשקיע בו שעות רבות, השתתף בתחרויות שונות וזכה ברבות מהן. ידע להציב לעצמו אתגרים, התמודד והצליח בהם.

היה קשור מאוד להוריו והם נהגו לפנק אותו, לקנות לו בגדים בהזמנה אישית ולהביא לו תפוזים, מצרך שנחשב אז נדיר.

בשנת 1964, בהיותו בן חמש-עשרה שנים, עלה ארצה עם הוריו, סבו וסבתו. המשפחה התיישבה בקריית גת והוא השתלב עם בני נוער עולים נוספים בקיבוץ משמר הנגב, שם למד עברית ועבד בחקלאות. נהנה מאוד מהעבודה הפיזית ומחיי הקהילה.

לאחר כשנה חזר להוריו בקריית גת ולמד בתיכון "אורט" ביישוב, במגמת מכונאות רכב. אהב את תחום הלימודים והעיסוק בו ובסיומם עבד זמן מה במוסך וסייע למשפחתו כלכלית.

בשנת 1969 התגייס לצה"ל. עבר קורסים והכשרות שונות והוצב לשירות בבסיס באזור צאלים. מילא תפקידו במקצועיות וביסודיות ונהנה מאוד מהשירות ומההווי החברתי. התקדם לדרגת סמל ולתפקיד רס"פ (רב-סמל פלוגתי). בתום השירות הסדיר המשיך לשרת בשירות מילואים פעיל.

עם שחרורו בגיל עשרים ושתיים נשא לאישה את דליה, אותה הכיר במהלך שירותו הצבאי. השניים הקימו את ביתם בקריית גת ונהנו מזוגיות אוהבת.

מרדכי עבד תקופה בפרויקט לסלילת כבישים בחברה הממוקמת בירושלים. המרחק אילץ אותו לשוב לביתו רק בסופי שבוע, ואולם בחלוף חצי שנה הגעגועים לרעייתו הביאו אותו לעזוב ולחפש מקום עבודה קרוב יותר.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בשבת י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נקרא לשירות מילואים. במסגרת זו שימש כנהג באוגדת שריון 143 והוצב בחזית הדרומית.

ביום 25.10.1973, יום הכרזת הפסקת האש בלחימה, מרדכי נפצע מרסיסים שפגעו בו, בעיקר בראשו ובאוזניו, והובהל לקבלת טיפול רפואי ב"מרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה" בירושלים. על מנת לייצב את מצבו עבר מספר ניתוחים ולאחריהם החל בטיפול במרכז שיקום בנתניה.

גישתו האופטימית, חוש ההומור שלו ונחישותו לשקם את חייו סייעו לו בהתמודדותו עם הפציעה ועם הלם הקרב בו לקה. "גם ברגעים קשים בבית החולים היה במצב רוח טוב וסיפר בדיחות" תיארו אוהביו.

עם חזרתו הביתה, הפגין נחישות ורצון עז לחזור לעשייה ולעצמאות. פתח שותפות בבית עסק בתחנת דלק באזור חולון. היה חרוץ מאוד, עבד למען הצלחת העסק ועשה כל שביכולתו על מנת לקדמו. בני משפחתו נרתמו אף הם להצלחת העסק והמשפחה כולה עברה לגור בקרבת מקום.

לבני הזוג נולדו שלוש בנות ובן. בשנת 1978, בעקבות פטירת הבן בגיל שלוש ממחלת הסרטן, ולאחר שהעסק בחולון לא צלח וחלה החמרה במצבו של מרדכי, המשפחה שבה לגור בקריית גת, בקרבת המשפחה המורחבת והחברים.

מרדכי היה אב מפנק, אכפתי ומסור מאוד לשלוש בנותיו: טלי, לירון ושירי. בין אשפוזיו הרבים הקפיד להיות צוחק ומחייך בחברתן, שמח בחלקו. היה מעורב בחייהן, דאג להסיען לחוגים ולמפגשים חברתיים. "אבא מיוחד" תיארו בנותיו, "אדם יפה מבפנים ומבחוץ... ראה רק את הטוב בחיים. חברמן וקליל... מחבק מאוד... נתן למשפחתו הכול".

במהלך השנים התדרדר מצבו הרפואי והנפשי, והוא נאלץ לעבור טיפולים ואשפוזים תכופים, אובחן כסובל מהלם קרב ונזקק למלווים. התמודדותו עם מוגבלותו הנפשית והפיזית הייתה מעוררת השראה. הוא התנהל בחיוך, ראה תמיד את חצי הכוס המלאה ונתן את כל כולו למען משפחתו האהובה, רעייתו ובנותיו. לימים זכה להיות סב גאה לנכדיו ונהנה לבלות במחיצתם.

מרדכי שחורי נפטר ביום ח' באדר א' תשע"ו (17.2.2016). בן שישים ושש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית גת. הותיר אחריו אישה, שלוש בנות ונכדים.

על מצבתו כתבו אוהביו, על פי פסוק ב' מתהילים ט"ו: "הולך תמים ודובר אמת בלבבו".

מרדכי מונצח בספריית ספרי קודש בישיבה בירושלים. מדי שנה עורכת דליה סעודה לזכרו לתלמידי הישיבה.