בתם הצעירה של קארין ולירון. נולדה ביום כ"ט בתשרי תשס"ד (25.10.2003) בבת חפר שבעמק חפר. אחות צעירה לעדי.

נועה למדה בבית הספר היסודי "שדות" שבבת חפר, והמשיכה לבית הספר התיכון "קריית בן-גוריון" שבעמק חפר. למדה במגמת סוציולוגיה-פסיכולוגיה וסיימה בגרות מלאה עם ציונים טובים. מגיל צעיר בלטה ביופייה, ברצינותה, בשאיפתה למצוינות, בכישוריה היצירתיים ובכושר מנהיגות. תמיד ידעה מה היא רוצה, הציבה לעצמה מטרות וחתרה בנחישות להשגת היעדים. מבוקר עד לילה הייתה עסוקה בפעילות – כאילו ידעה שזמנה קצוב ושעליה להספיק, כדברי אימה.

במקביל ללימודים הייתה פעילה בתנועת "הצופים", וסחפה אחריה את כולם. "משהו במיקוד הפנימי ובשקט שלה, הכריזמה, היכולת לדבר לאנשים, לצד העשייה," מספרת אימה. "היא הייתה עצמאית מאוד, וגם אם היה קשה, תמיד ידעה להסתדר בכוחות עצמה."

הַמשיכה לעיצוב וליופי נכחה מאוד בחייה של נועה. כילדה, השתתפה בחוג קרמיקה. כשגדלה, החלה לגבש טעם וסגנון ייחודיים. היו לה טביעת עין וחוש אסתטי מפותח; היא אהבה מאוד לעצב בתים, אהבה להתלבש, להתאים בגדים ולתכנן "לוּקים" – גם לפני נסיעה לחו"ל. את הכישרון הזה חשבה להפוך למקצוע וללמוד עיצוב פנים.

מאימה, מדריכת הכושר, ירשה נועה את אהבת הספורט, וככל שהתבגרה הפכו אימוני הכושר וההקפדה על תזונה בריאה לדרך חיים בלתי מתפשרת. האימונים המשותפים שערכו היו זמן האיכות שלהן, והיוו רובד נוסף במערכת היחסים החברית והמיוחדת ששררה ביניהן. נועה ואימה היו החברות הכי טובות, סיפרו הכול זו לזו, תמכו והתייעצו, ויכלו לבלות ביחד בלי סוף.

עם אביה חלקה אהבה משותפת לטיולים, ויחד נסעו לטיולי ג'יפים ברחבי הארץ ואף טסו לטיול חווייתי ברומניה. בילוי משותף נוסף של שניהם היה צפייה בסרטים.

קשר חזק לא פחות היה לה עם אחותה הבכורה עדי. מאז ומתמיד היו השתיים מחוברות, ממש כמו תאומות, כשעדי פוקחת עליה עין ודואגת לה. הן מעולם לא רבו, עשו הכול יחד – גם אימוני ספורט, היו שותפות מלאות בקבלת החלטות והתייעצו זו עם זו בכל שאלה קטנה או גדולה. אחת לשנה נסעו השתיים עם אימן לחו"ל לעוד חגיגה מושלמת של ביחד.

בשנתיים וחצי האחרונות לחייה ידעה נועה אהבה גדולה, עם איתי. הקשר, שהחל ברשת החברתית "אינסטגרם" בתחילת מגפת הקורונה, הפך לזוגיות שהלכה והתהדקה. היא הייתה מאושרת עם בן זוגה, ראתה את עתידה איתו, והשניים החלו לתכנן את חייהם המשותפים ורקמו תוכניות לתקופה שלאחר השחרור. "נועה כל הזמן תכננה," אמרה האם, "הייתה לה תמיד שאיפה קדימה."

עם סיום לימודיה התיכוניים עברה לגור עם אימה ואחותה בראש העין. היא עיצבה את החדר שלה ורתמה את איתי, שסייע בהרכבת הרהיטים החדשים. אוהביה סיפרו: "התוצאה הייתה כל כך מושלמת ונועה כל כך אהבה את החדר שלה, שלפעמים לא רצתה לצאת ממנו..."

מפאת גילה הצעיר נותר לה זמן עד הגיוס, וכהרגלה ניצלה אותו היטב. אימצה לעצמה אורח חיים מסודר, התאמנה בחדר הכושר בכל יום, והחלה לעבוד בגן ילדים יחד עם אחותה. החיבור שנוצר בינה לבין הפעוטות היה בלתי רגיל. אחד מהם, בן שנתיים-שלוש, כבש את ליבה במיוחד, והיא אהבה אותו אהבת נפש.

נועה התגייסה לצה"ל ביום 21.3.2022 ושירתה בחיל המשטרה הצבאית. היא שאפה לשרת שירות משמעותי, רחוק מהבית, לתרום ולהשפיע, וחשבה בתחילה להתנדב למשמר הגבול. לאחר שבדקה וביררה, התאהבה ברעיון של שירות כלוחמת מעברים. למדה על תפקידם של המשרתים במערך המעברים אשר מבצעים תעסוקה מבצעית באיו"ש (אזור יהודה ושומרון) ובעוטף ירושלים ועל מכלול תחומי האחריות שלהם – וסימנה לעצמה את גדוד "תעוז" של המשטרה הצבאית כמטרה שעונה במדויק על ציפיותיה.

את הטירונות וההכשרה עברה בבית הספר למשטרה צבאית בקריית ההדרכה שבנגב (עיר הבה"דים), שם הכירה את נויה, שהפכה לחברת נפש, והמשיכה איתה גם לשירות הסדיר. ההכשרה, שנמשכה עשרה שבועות, לא הייתה קלה, אבל החוזק המנטלי סייע לה לסיים כמצטיינת "בראור" (בוחן כושר), והיא עזרה גם לאחרות לעבור את הבוחן בהצלחה. בכלל, המסגרת הצבאית הוציאה מנועה את המיטב, והאירה צדדים נוספים באישיותה – הרצון לעזור, היכולת לראות את צרכיו של האחר ולוותר קצת על עצמה.

בסיום ההכשרה שובצה בגדוד המעברים "תעוז", כפי שרצתה. אלא שיום לפני המעבר התברר כי נדרש עיבוי כוחות בירושלים, ויחידתה הועברה לגדוד המעברים "ארז". תחילה, התקשתה להשלים עם השינוי בהצבה. באותו לילה הגיע המג"ד (מפקד הגדוד) והסכים לקבלה לפגישה אישית. כששאל מה היא חולמת לעשות בצבא, סיפרה לו על רצונה להיות מדריכת כושר גופני. המג"ד הבטיח כי יגשים לה את החלום, וביקש כי תתאזר בסבלנות. מחוזקת מהשיחה אספה סביבה את חברותיה מהקורס, הסבירה להן את המצב, ורתמה אותן להשלים עם המעבר לירושלים.

תחילת השירות הסדיר הייתה מאתגרת, אך לאט לאט התאהבה נועה במקום, בגדוד, בבסיס ובאנשים. המשמרות היו ארוכות וקשות, אבל היא נותרה חדורת שליחות, והרצון לצאת לקורס מדא"גיות (מדריכי אימון גופני – כושר קרבי) החזיק אותה. תפקדה למופת וזכתה לשבחים על האינטואיציות הטובות שלה ועל ההישגים בשטח. התגאתה בשירותה כלוחמת, וכשהוזמנה ליום הולדת משפחתי ודודתה ביקשה כי תעשה מאמץ להגיע, השיבה: "ומי יגן על המדינה?"

נועה, שאהבה כל כך את החיים ואהבה לחיות, המשיכה לתכנן קדימה. בחופשות מיצתה כל רגע, לא ויתרה על אימון בחדר הכושר, והספיקה לחלק את זמנה עם כל אהוביה. בלי שידעה על כך חלומה עמד להתגשם – היא התקבלה לקורס מדריכי כושר והייתה אמורה לצאת אליו בתחילת נובמבר 2022.

ביום הכיפורים תשפ"ג הגיעה הביתה בפעם האחרונה. יום הולדתה כבר היה מעבר לפינה, תכננה לטוס לאתונה עם בן זוגה כדי לחגוג אותו שם. הם גם החלו לתכנן את הטיול הגדול של אחרי הצבא – כל העתיד היה לפניהם, אך נקטע באחת.

בשבת 8.10.2022 עלתה נועה בשעה 12:00 למשמרת בעמדת הבידוק שבמחסום שועפאט. בשעה 21:00, משהסתיימה המשמרת שלה, נשארה לחכות לסיום המשמרת של חברתה הטובה נויה. בשעה 21:08 הגיע למחסום מחבל ופתח באש לעבר המאבטח האזרחי, שנפצע קשה, ולאחר מכן ירה גם בנועה, שנהרגה במקום.

רב-טוראי נועה לזר נפלה בעת פעילות מבצעית ביום י"ד בתשרי תשפ"ג (8.10.2022). בת שמונה-עשרה הייתה בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר יונה. הותירה אחריה הורים ואחות

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל.

על מצבתה נחקקו המילים: "יש המביאים אור כה גדול לעולם שגם לאחר לכתם האור נשאר".

אורה של נועה ממשיך לזהור ולהאיר את חייהם של אחרים, בזכות החלטת משפחתה לתרום את קרניות עיניה. בני המשפחה נפגשו עם שני הנתרמים למפגש מרגש. "הפנים של נועה כל הזמן מולי," אמר להם אחד המושתלים.

ספדה לה אימה: "נועה אהובה שלי, יפה שלי, חיים שלי. את ילדה שכל אימא רוצה שתהיה לה. כל כך בוגרת, והכול אצלך נעשה בנועם. ... נכנסת לכולם ללב ואת ילדה של כולם. כל כך רצית להיות לוחמת והלכת עם זה עד הסוף, דבר שמאפיין אותך, עם הנחישות והעוצמה שיש בך. מדי פעם נשברת, אבל צלחנו את זה ביחד והמשכת. רצית לצאת לקורס מדא"גיות ואמרו לך לחכות בסבלנות ...

אומרים שאימא מרגישה שקורה משהו לילד שלה. כשסימסתי לך ולא ענית לי ידעתי שקרה הנורא מכול. ...

היה בינינו קשר מיוחד, היינו כמו חברות. היה כל כך כיף להתאמן איתך, להיות איתך ולזכות להיות אימא שלך. ...

חיים שלי, נוחי על משכבך בשלום. מקווה שתמיד תהיי איתי גם מלמעלה, ושאצליח להרגיש אותך כשאת איתי. אדאג שתמיד יזכרו אותך. כל כך אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך. שלך, אימא."

הספדה של עדי: "נוקי שלי, אחות שלי, את הדבר הכי יפה שראיתי. את כל העולם שלי. ... לא חשבתי בחיים שניפרד. אי אפשר להפריד בינינו. את תמיד תהיי לצידי, בכל מקום. נשארתי בת יחידה, לבד, בלעדייך, בלי הנפש התאומה שלי. מי יעזור לי להחליט החלטות, מי יעזור לי לבחור שמלת חתונה, מי ילווה אותי לחופה? ... היית מבינה מה אני מרגישה רק מהמבט שלי, היית מבינה את הצחוקים שלי, שלנו. ...

אחיה את החיים שלי בדיוק כמו שאת רצית לחיות את שלך. אקדיש לך כל רגע ביום. ואני מחכה לראות אותך ביום מן הימים. שלך, אחותך הגדולה."

כתבו חברותיה: "אהובה שלנו, אנחנו יושבות פה וכותבות ולא מעכלות ... בטוחות שמחר בבוקר תבואי להעיר אותנו ותגידי 'הגעתי'. ... איך בכלל ממשיכים את החיים האלה? כבר חשבנו על הכול, איך החיים מתפתחים ונהפוך להיות חברות זקנות עם ילדים. איך נבחר שמלה לחתונות שלנו בלעדייך? ושלא נדבר בכלל על החתונה עם איתי, שלא הפסקת לחלום עליה. ...

לקחו לנו אותך, חברה שלנו, בלי הודעה מוקדמת ... תמיד נישאר אותה שלישייה, ולנצח תהיי חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. נועה, משהו ממך בי מת איתך."

מנחמים רבים פקדו את בית משפחת לזר בימי השבעה וסיפרו על נועה החברה, הלוחמת, הנפש האצילית והחומלת שנחרתה אצלם בלב. הפעוט מגן הילדים שעבדה בו ונפשה נקשרה בנפשו הגיע עם הוריו, ולא חדל להתבונן בתמונותיה. אחד הסיפורים הנוגעים ביותר ללב היה על ערבי זקן שעבר בקביעות במחסום שועפאט בדרכו לטיפולים רפואיים בארץ, שנועה, כך התברר, נהגה לקנות לו אוכל. עם הישמע דבר נפילתה ביקש אותו ערבי למסור את תנחומיו למשפחה.

לנועה היו שישה קעקועים. יום לאחר תום השבעה, ביום ההולדת שלה, הלכה כל המשפחה להתקעקע לזכרה וכל אחד בחר קעקוע אחד מהסקיצה המקורית. בחלקת הקבר הם הציבו קופסה עם מחברת ועט, והמבקרים במקום מוזמנים לכתוב לזכרה. אימה וסבתה נדרו כי ילכו לנחם כל חייל שנהרג בפעילות מבצעית, ומשתפות את רשמיהן מהביקורים באמצעי התקשורת.

המשפחה פועלת כל העת להנצחתה ומשתתפת באירועים לזכרה. בחנוכה תשפ"ג הדליקה המשפחה נרות חנוכה יחד עם חבריה לגדוד "ארז"; אימה נשאה דברים במכינה הקדם-צבאית מסבח"ה (מסע בחברה הישראלית) בראש הנקרה.

בהשראת נועה והקעקועים שלה יזמה מי שקעקעה אותה את פרויקט "נועה והכוכבים", במסגרתו היא מזמינה אזרחים וחיילים לזכור ולהנציח את יקיריהם באמצעות קעקועים מאותן סקיצות, כשאת העבודה היא מבצעת בתשלום סמלי; הכתובת BREATH, שהופיעה על אחד מששת הקעקועים שלה, נחרטה על צמידים ונמסרת באירועים; המשפחה הפיקה מדבקות עם המשפט שנחקק על המצבה וצעירים המטיילים ברחבי העולם מדביקים אותן לזכרה; מרכז חוגים של מועדון ספורט "עליות" ברמת גן הדפיס על מדי המועדון את שמה בצד ציור של לב, וכמאתיים תלמידים לובשים את החולצות ומשמשים הנצחה חיה; חברת הביטוח "הראל" יזמה נטיעת עצים על שמה.

בבת חפר מופק יום ספורט לזכר נועה, ומשפחתה מפיקה סרט זיכרון. צוות "עמיעד" בחטיבת "גולני" יזם הקמת מצפה לזכרה.

הכתבות והעדכונים על פעולות ההנצחה מתפרסמים בקביעות בקבוצה הציבורית "לזכרה של סמלת נועה לזר ז"ל" ברשת החברתית "פייסבוק".