בן בכור למיכל וערן. נולד ביום כ"ב בתמוז תשנ"ט (6.7.1999) בכפר סבא. אח לנועה ויונתן.

ניב גדל והתחנך עד גיל עשר בשכונת רמת פולג בנתניה. בגן הילדים במושב בית יהושע, וכך גם בחיק משפחתו, הפגין יצירתיות, כישרון וחוכמה. משחק ההרכבה לגו היה אהוב עליו, והוא הראה יכולות מתמטיות גבוהות כבר מגיל צעיר. ילד מלא שמחת חיים, שהתבטאה בהומור, ברוח שטות וביצירתיות רבה.

הוא התחיל את לימודיו בבית הספר היסודי "בגין" בנתניה. ניחן בכישרון מוזיקלי והחל לנגן בכינור בכיתה ב'. כן השתתף בחוגי ג'ודו, קפוארה, אומנות לחימה ברזילאית ושחמט.

כשהיה בן עשר עברה המשפחה לעמק יזרעאל, ובעקבותיהם עברו גם קרובי משפחתם וחברים. בתחילה גרו בקיבוץ רמת השופט, לאחר מכן בקיבוץ דליה, ואז עברו לבית שבנו בקיבוץ מגידו.

ניב למד כשנה בפרויקט למחוננים של המכללה האקדמית "אורנים" בקריית טבעון. אט-אט החל להשתלב בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ והשתתף בה בפעילויות חברתיות .

בשעות הפנאי אהב לשחק במשחקי מחשב ובאופן כללי הצטיין בטכנולוגיה. כן אהב לבלות עם חבריו. צפה בכדורגל לעיתים עם אביו, ובגיל שלוש-עשרה טס עימו לברצלונה לצפות במשחק.

עם המעבר לעמק, ניב המשיך לנגן בכינור מכיתה ה' –ח' בבית האמנויות עמק יזרעאל, הפך מקצועי בנגינתו ובין היתר הופיע עימה בווינה, בירת אוסטריה.

בכיתה ח' החליט לסיים את הנגינה בכינור קלאסי והמשיך לנגן בכינור חשמלי בהרכבים בקיבוץ. בהמשך, ניגן בגיטרה קלאסית ועבר לגיטרה חשמלית. בשלב זה החל לגלות עניין חברתי הולך וגובר, השתלב בחינוך בלתי פורמאלי במוסד ה'שומריה', שם ניגן עם חבריו באירועי מוזיקה ובהפקות שנתיות ואף נמנה עם צוות המלחינים של אירועים אלה.

ניב 'הביא' את המוזיקה שלו לכל מקום בו היה וידע להתאים מוזיקה לכל סיטואציה. המוזיקה ליוותה אותו גם בזמן שירותו הצבאי – באימוני ספורט שהוביל, תורנויות שאפשרו זאת ובשעות הפנאי .

בתום לימודי היסוד החל ללמוד בבית הספר התיכון האזורי "מגידו" בקיבוץ עין השופט. ניב הצטיין בלימודים, בעיקר בתחומי העניין שלו (מתמטיקה, אנגלית ומחשבים). אף על פי שבכיתה י"ב הקדיש עצמו יותר לחיי החברה ופחות ללימודים, בלטו יכולותיו במבחני הבגרות.

מכיתה ז' היה חניך בקבוצת "אופק" במוסד החינוכי "שומריה" – פעילות בלתי-פורמלית אזורית של תנועת "השומר הצעיר". תחילה היה שקט, אך עם הזמן גברה מעורבותו בפעילות, הוא העמיק את קשריו והרחיב את מעגל חבריו מהאזור. מכיתה ח' היה נשאר לישון במוסד פעם בשבוע במסגרת הפעילות, ובכיתה י"ב כבר שהה שם שלושה לילות בשבוע. חיי החברה שלו היו פעילים, החברים היו לו כאחים, ו"שומריה" הייתה חלק חשוב בחייו, על ההווי וההומור הפנימי שלה. ניב מצא שם את מקומו.

בכיתה י"ב נסע למשלחת נוער לפולין במסגרת בית הספר. היה זה מסע רב משמעות עבורו, אך את חוויותיו משם שמר לעצמו.

ניב היה נער משפחתי וחם, אוהב ואהוב. מעורב בחיי המשפחה המורחבת ושותף פעיל בכל אירוע ויום הולדת. הפגין רגישות יוצאת דופן לאפיוניו של כל אדם ובפרט לאחותו נועה, הצעירה ממנו בארבע שנים וחצי, שמגיל צעיר ניכר כי אישיותה וצרכיה אחרים ומיוחדים. הוא תמיד מצא דרכים לשחק איתה, להרגיע ולהגיע אליה אף בשלבים שלא דיברה. היה ביניהם חיבור חזק והוא אהב אותה. גם הקשר עם אחיו יונתן, הצעיר ממנו בעשר שנים, היה קשר חזק ומיוחד. מכריהם מעידים על הדמיון החיצוני והאישיותי הרב ביניהם.

כחלק מ"שומריה" השתתף פעם בשבוע באימוני הכנה לשירות הצבאי. היה לו ברור שהוא רוצה לשרת אך ורק ביחידת חיל רגלים, להיות קרבי ולעשות שירות משמעותי. מאחר שהרכיב משקפיים מגיל צעיר ולא רצה שאלה יפגעו בסיכוייו להתגייס ליחידה קרבית, בכיתה י"ב עבר ניתוח לייזר להסרת משקפיים, ובעקבות זאת עלה הפרופיל הרפואי שלו.

ביום 21.11.2017 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "רותם" בחטיבת "גבעתי" של חיל

הרגלים, כפי שרצה. היה לו חשוב להצטיין, להפיק את המיטב מהשירות ולתרום

ככל יכולתו. משיחות עם חבריו לשירות, ממכתבים רבים שבהם סיפרו עליו חבריו וגם ממכתבים בודדים שכתב הוא עצמו, ניכר כי בתקופה זו גילה את המנהיגות השקטה שניחן בה, את הנתינה שבו ואת הכוחות לתת מעצמו לאחרים. הוא לקח על עצמו לשמש דוגמה לאחרים ולתמוך בהם.

לאחר שסיים את המסלול בהצלחה, הוצב באזור רצועת עזה. ככל שהתקדם בשירות, היה מסופק מדרכו ובקיץ 2018 החלט בהמלצת מפקדיו לצאת לקורס מפקדי כיתה (מ"כים). במהלכו כתב מסמך ערכים הכולל את ה"אני מאמין" הפיקודי שלו, ובו בולטים מנהיגותו, יושרתו, רצינותו ובו זמנית ההומור שלו, גישתו המקצועית בכל מה שעשה ויחסו הרגיש לאחרים. היה לו חשוב להיות אוזן קשבת לחיילים, ליצור עימם קשר משמעותי ולשמש להם דוגמה. במסמך כתב ששלושת הערכים המובילים בעיניו הם רעות, מקצועיות ואמינות. הוא התנהג ופעל לפי ערכים אלו .

המוטו שכתב: "אם אתה עושה משהו, תעשה אותו על הצד הטוב ביותר ועד הסוף" והצטיין במה שעשה. הוא חש אחריות לא רק להישגים המבצעיים של חייליו העתידיים אלא גם לחום ולקשר, להקשבה ולתקשורת עימם. בסיכום המסמך כתב: "הכיתה שלי תירה הכי טוב, תהיה בכושר מטורף ותצעק הכי חזק. תשב ותריץ צחוקים ויעמדו הכי טוב בכל מסדר, ייקחו הכול בראש טוב וגם ברצינות כאילו הם מחר במלחמה ... ויפנו אליי לכל דבר". מפקד חטיבת "גבעתי" אמר שעל פי ה"אני מאמין" של ניב, ניכר שהיה מפקד בכל רמ"ח איבריו.

במחלקתו, כך מספרים, היה ניב יותר מחבר, תמיד נוכח באישיותו הקשובה, במילה הטובה בזמן שצריך, תומך ומרים את המורל .

אחד מחבריו הקרובים סיפר שבזכותו סיים את מסע הכומתה, וחבר אחר סיפר שכל אימת ששיתף אותו בקשייו, היה ניב מעודד אותו. אדיב, חברו מקורס מפקדי הכיתה, כתב: "בחור עם לב זהב שכולו נתינה והתחשבות באחר ... כל פעם כשהייתי צריך משהו, הייתי יודע שכשאני מסתכל הצידה, אתה תמיד תהיה שם. ..בכל מה שנגעת, הצלחת, היית פשוט בן אדם כישרוני. צחקנו, העברנו את הזמן תמיד בנעימים. תמיד היה כיף איתך ... איבדתי חבר יקר, חבר שהיה יותר מאח ולפעמים גם החליף את הוריי. אם הייתי יודע שזה מה שיקרה, לא הייתי משחרר אותך לרגע, הייתי מחבק אותך יותר".

שאפתנותו באה לידי ביטוי בהיותו קלע מצטיין ובניסיון התמידי להשתפר בכל תחום. "תמיד דחפת, תמיד שאפת להכי גבוה, להגיע ראשון אבל ביחד ... תמיד לנסות להבין ולברר כל דבר ולחקור עד הפרט הכי שולי, כי זה מי שאתה – גאון, תמיד בראש, תמיד מוביל, הכי חזק", סיפר אביאל, חייל במחלקה. מפקד הפלוגה ספד אותך "פניך חצי מחייכות חצי רציניות, קולך מדבר בקול מעט נמוך ושקט, והסביבה שותקת כאילו רק אותך רצו לשמוע...שקט, רוגע, קור רוח, ענווה – אתה, ניב, הוּבלת מאותן תכונות בצורה מדהימה. הכוח והעוצמה שלך נבעו מתוך קור הרוח והשקט ששרר בך".

כאדם צנוע לא סיפר הרבה על מעשיו. לדברי אימו, "כגודל האישות הגדולה שלו, הגאונות והכישורים, כך היה צנוע". עם זאת היה חריף ואמר את דעתו בשנינות ובתמציתיות.

בשקט שלו יצר ניב קשרים עמוקים עם אנשים רבים, בזכות הנוכחות והכריזמה שלו שבלטו גם בלי שעמד במרכז. הוא היה מרשים ונוגע. כשהיה לו מה לומר, הייתה זו שורת מחץ שכולם הקשיבו לה, ודבריו היו מלאי אמת ויושרה.

נעם, מפקד המחלקה של ניב כתב: "יוצא לי הרבה לחשוב עלינו, על מה אני עושה פה, איפה טעיתי ... בחרנו ללכת בדרכך, ניבי, ולהתחקות לדמותך, לבחור בנכון ולא בקל, להמשיך ולעשות אבל בדרך שלך, בדרך שאתה האמנת, באהבה, בענווה ומתוך דאגה לאנשים שלנו.

ניב, אני אוהב אותך ומתגעגע, קשה לי שאתה שותק, אל תשתוק, תדבר איתנו. תגיד משהו, מילה אחת שתבריח את כל הפחד, שתעלה בנו חיוך. תמיד ידעת איך לגרום לאנשים לחייך. אני לא צריך תזכורות, ניב, יש לי פצעים מדממים בלב שיגלידו לצלקות, שכל פעם יזכירו לי, יזכירו עד כמה אני אוהב וחסר ומתגעגע. מתגעגע אליך ילד".

אורי, חברו למחלקה, כתב: "הרגשת לי כמו בית, מישהו שדומה לי באמת, סוף סוף עוד קיבוצניק מהצפון. תמיד מדברים ומנסים לשכנע אחד את השני לבוא, להיפגש, לצאת ביחד בסוף השבוע, כי – אין מה לעשות – החיבור היה פשוט טבעי. באמת שאתה דמות להערצה, לא מוותר, לא נשבר ... שום קושי לא יעצור אותך. אחד שלא מסתפק ביכולות שלו ... לא משנה כמה אתה טוב, פעם הבאה אתה מבטיח שתהיה יותר טוב".

אביאל, חבר מהמחלקה, כתב: "היה מספיק שתי דקות איתך כדי להבין כמה אתה חכם, חזק, כריזמטי ולוחם, פשוט לוחם של החיים ... עברנו תקופות קשות ויפות, חלקן שוברות וחלקן בונות ומעצימות, אבל תמיד היה שם החיוך שלך והחיבוק שלך והבדיחה שהגיעה בדיוק בזמן ... אתה היית חלק חשוב וגדול מהמחלקה הזאת, ועכשיו אתה הלב הפועם שלה".

במלאת שנה לנפילת ניב ספד אלישיב, חברו מהגדוד: "אתה אחד האנשים הטובים שהכרתי. קשה למצוא היום אנשים שחושבים טוב, טוב בלי אינטרסים, טוב עם משמעות. שנה שלמה שהחיים שלי נעצרו ואני מחפש את הטוב, את הבסיס שלו. הבסיס היה בהיר איתך ... כבר אין לי מילים ומחשבות כי החיים גמרו אותם. אחי, אוהב אותך ומתגעגע".

ניב מעולם לא התלונן במהלך השירות. חייו היו מלאי אתגרים וסיפוק. הוא היה מוקף משפחה אוהבת, חברים והיו לו תוכניות רבות לעתיד.

לאחר יותר ממחצית הקורס ושיחה אופטימית עם משפחתו לגבי תכניות לסופ"ש הצפוי להגיע, נודע לה בלילה שבין חמישי לשישי על העלמותו הפתאומית .

ביום ה' בשבט תשע"ט (11/1/2019 ) נמצא רב טוראי ניב לובטון ללא רוח חיים בסמוך לבסיס.

מאז, עם הזעזוע שלא מרפה, פעלו הוריו לחקור ביסודיות את נסיבות מותו.

ניב, בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ מגידו. הותיר הורים, אח ואחות.

לזכר ניב קעקעו חבריו הקרובים על גופם כינור עם מיתר קרוע.

בסמוך לביתו במגידו , הוקם "גן הרעות" על שמו ולזכרו.

ניב מונצח בקיבוצו עם כל הנופלים בני המקום, ובאנדרטה לנופלים בני יישובי המועצה האזורית "מגידו".