בנם של רחל יהודית ומנחם. נולד ביום כ"ט באייר תשס"א (22.5.2001) בקריית ארבע. אח לחרות, אלומה, איתי, בניה, אבישי, אלעד ורוני.

עמיחי יעקב גדל והתחנך בקריית ארבע, למד בבית ספר יסודי מקומי, ולאחר מכן התחיל ללמוד בישיבה תיכונית בדימונה. כשהיה לקראת סיום כיתה ט', המשפחה עברה להתגורר בעיר קצרין שברמת הגולן, ועמיחי המשיך לנסוע מדי שבוע לישיבה בדימונה. במקביל, הצטרף לתנועת הנוער "בני עקיבא" בקצרין, תחילה כחניך ובהמשך כמדריך. היה אהוב מאוד על חניכיו ושמר עמם על קשר קרוב גם אחרי סיום תקופת ההדרכה.

אחד החניכים סיפר: "הוא היה מדבר איתנו הרבה על להיות מאה אחוז בכל דבר, כל דבר שעושים לתת את המאה אחוז שלנו".

כבר אז, כנער, היה בעל תכונות של מנהיג טבעי. מסירותו ומחויבותו לכל אשר עשה היוו השראה לכל סובביו, וכך גם כוח הרצון החזק ויכולת ההתמדה שלו. היו בו רגישות, עדינות, ענווה גדולה ויכולת הכלה והקשבה, אשר אפשרו לו לראות אחרים ולהבין לליבם, אך בד בבד להישאר נאמן לעצמו ולעמוד על שלו.

אחת מעמיתותיו לשבט "בני עקיבא" מספרת: "אני זוכרת את כולם מתווכחים ואת עמיחי יושב שם בפינה של החדר צוות עם עצמו בשקט, לא מוציא מילה, מקשיב ומתרכז בכל משפט של כל אחד ואז בסוף הוויכוח נותן איזה ספיץ' של שני משפטים... היה נותן את המילה האחרונה שהייתה מאוד ברורה, ולכולם היה ברור שזה מה שנכון לעשות בסוף".

את כל רגשותיו, שאיפותיו ומחשבותיו העלה על הכתב על גבי עשרות מחברות. כך, למשל, הגדיר לעצמו בכתב את עקרונות הגישה הראויים לחניכים: "לדעת שכל חניך הוא נר וכשמגדילים נר, עוד נר ועוד נר יש אור גדול והשפעה גדולה על המציאות... לגדל את הצדדים החזקים בחניך ולהצמיח אותם... כל אחד הוא נשמה אלוקית ואי אפשר לזלזל באף אחד או להוריד מערכו. צריך לקדם אותו מהמקום שהוא נמצא ולאהוב אותו".

במחברותיו נהג לכתוב גם שירים פרי עטו. קטע מתוך השיר "בים האינסופי ישקטו המים": "גם בתוכי נשמתי הדוממת/ במפגש עם העולם תדמם/ תצעק ותגעש ותסחף/ אינה הכירה את קרקעיתה/ מכירה היא שמיים ואדים/ כך כיסופיה תמיד למעלה/ אל מרחבי האינסוף/ בים האינסוף אחפש קרקע/ שם צפון סודי/ וביבשה אחפש באר/ בה מקור גילי/ בין גאות לשפל אמצא מרגוע/ לנפשי המבקשת שירת חייה/ אך מתקשה לשיר - / כקריעת ים סוף".

עם סיום התיכון, החליט ללמוד תורה בישיבת אלון מורה, סמוך לשכם. לאחר זמן מה, עבר למספר חודשים לישיבה ביישוב ברוכין, הנמצא במערב השומרון, ובהמשך חזר לישיבה באלון מורה. במשך שלוש שנים למד בישיבה, ובאותה המסירות שבה העמיק בתורה, השקיע גם באימונים ובהכנה גופנית לצבא.

בזמן שלחבריו תמיד ידע לשקף את הצדדים החזקים והטובים בהם, מול עצמו לא הפסיק לחפש דרכים להשתפר ולהתקדם. הוא לא חשש לדחוף את עצמו לקצה על מנת להתגבר על פחדים או חולשות, אך עשה זאת בהקשבה מלאה לעצמו ותוך רצון להבין מה נפשו מבקשת, ולספק לה את מבוקשה.

אחד מחבריו לישיבה סיפר: "הייתה איזה פעם אחת שהיו לי המון ספקות, חזרתי לישיבה והייתי לא בטוב... אז הרמתי אליו שיחה, כי הוא יודע מה נכון... הוא אמר לי: 'שמע, אל תיכנס לבית מדרש, בכלל. אל תיכנס אליו שבוע, שבועיים. אולי תלמד משהו קטן, תבוא לתפילות. אבל חוץ מזה אל תיכנס לבית מדרש. אם תמשיך ותילחם בעצמך אתה לא תוכל להמשיך, אתה צריך להקשיב לעצמך. הנפש שלך זקוקה למשהו אחר... תעשה מה שאתה אוהב, לך לחדר, תישן, שחק כדורסל'. ובאמת אחרי יומיים כבר משהו בתחושה שלי השתנה".

בהקשר דומה, כתב עמיחי באחת ממחברותיו: "למה כל כך חשוב למצוא תחביב בישיבה? אני מרגיש שכשאני בישיבה חלק מהנפש שלי מתעצם מאוד – בכוחות, בשאיפות, בזיכוך, במידות, זהו החלק הנצחי. אך ישנם עוד חלקים בנפש שגם הם מלאי כוחות... אם האדם לא השכיל לתת יחס בריא לאותם צדדים, אז לא רק שהוא משתיק אותם, ובעצם את חייו, אלא הוא פוגע באותו חלק של קודש שרצונו לבנות. איכות הלימוד יורדת והאדם מרגיש שהלימוד טכני, והוא מחפש בלימוד מה לא טוב – והוא אינו רואה, כי הוא לא הגדיל את ראייתו – בדק האם הוא נותן מענה לכלל הכוחות".

ב-11.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת בחיל הרגלים כלוחם ביחידת "מגלן". הוא היה לוחם מצטיין, נחוש, מקצועי וחדור מטרה, שראה את השירות הצבאי כחלק מגאולת ישראל ושמח על הזכות לקחת בכך חלק.

"להיות בראש של מסירות נפש וענווה", כתב, "אלו שלוש שנים שבהן אין לי שום דבר מעצמי, להעיף כל מחשבה פרטית ושכל המגמה תהיה איך אני עושה את עצמי ללוחם הכי טוב ואיפה צריך שאני אתנדב – על מנת שיהיה טוב לעם ישראל".

כל אתגר וקושי היו מבחינתו תוספת גבורה ועבודת השם, ועל האימונים המפרכים הוא כתב: "זה לא זיעה, אלו דמעות של אלפיים שנה". אחד ממפקדיו סיפר שגם בשבוע הכי אינטנסיבי של ההכשרה, לרגע לא נראה סובל או חסר כוחות, תמיד עשה את המשימות בשמחה ועם חיוך, ואכן סיים את השבוע כמצטיין צוותי.

השירות הצבאי הוסיף פן נוסף לאופיו הרבגוני, המלא בניגודים - לוחם שהוא גם משורר, שטותניק שיודע גם להעמיק אל תוככי הנפש, ותלמיד ישיבה שהוא גם חובב באנג'י, טרקטורונים וספורט אתגרי.

לצד כל אלו, היה אדם משפחתי מאוד. תמיד שאף לשמח את הוריו, להביע בפניהם את אהבתו ואת הערכתו, ולהתקרב עוד ועוד לאחיו ולאחיותיו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עמיחי היה באותו בוקר בבסיס, ועם תחילת המתקפה הוקפץ עם יחידתו לעוטף עזה. הם הגיעו לקיבוץ כפר עזה והחלו לנהל לחימה ולעבור בין הבתים על מנת לטהר אותם ממחבלים. לאחד הבתים נכנס מפקד הצוות יחד עם חייל נוסף, כאשר עמיחי וחייל אחר מחפים עליהם מבחוץ. באחד החדרים בבית ארב מחבל שירה במפקד הצוות ופצע אותו קשה.

עמיחי חילץ את המפקד יחד עם חברי הצוות שלו, והם העבירו אותו לנקודת איסוף נפגעים. מרגע שהגיעו לשם, עמיחי עשה כל שביכולתו על מנת להבטיח שרכב חילוץ יגיע בהקדם האפשרי. זאת, כאשר כל אותו הזמן הוא מפעיל לחץ על פצעיו של המפקד כדי לעצור את הדימום. כשהגיע רכב החילוץ, עלה עמיחי יחד עם מפקדו והמשיך להילחם על חייו, עד שנפצע בעצמו מצרור יריות שירו מחבלים לעבר הרכב. זמן קצר לאחר מכן נקבע מותו.

סמל עמיחי יעקב ונינו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות וארבעה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

"לפני עשרים ושתיים שנה קיבלנו מתנה נפלאה מהקב"ה, ילד יפה, חייכן, עם מידות אציליות שהכרנו כבר מילדותך...", ספד לו אביו. "כל אדם שנגעת בו, הצלחת להיכנס לו עמוק עמוק לנפש שלו ולגרום לו לרצות להיות הרבה יותר טוב... הייתה לך יכולת כל כך מופלאה להשפיע ולחולל כל כך הרבה שינויים בסביבתך עם המון שקט פנימי ודבקות במטרה... כולם תמיד דאגו להגיד לי כמה אתה נפלא. אפילו נהג שלקח אותך טרמפ דאג אחר כך להתקשר אלי ולהגיד לי איך הוא התרשם מהאישיות הענקית והאצילית שלך".

אימו, רחל, ספדה לו: "זכיתי להיות אמא שלך עשרים ושתיים שנה, היית החבר הכי טוב שלי, הרגשנו אחד את השני בלי מילים. ואם חלילה לא היה לי מצב רוח, עשית הכול כדי ששוב אהיה שמחה. עברנו יחד יד ביד את מסע חייך, תמיד חתרת למגע, דייקת תוך הקשבה פנימית מדהימה, איך להתקדם, איך להיות אדם שלם יותר... עמיחי איזה גיבור היית... וגם כאשר נבחרת לעלות לישיבה של מעלה עשית זאת בגבורה עצומה, כחייליו של דוד המלך. עוד בטרם נהרגת הספקת להכריע חיילי אויב ולהציל נפשות של יהודים אהובים ויקרים".

ספדה אחותו הבכורה, חרות: "עמיח, האיש הכי פנימי ועמוק שיש. כמה חצבת את אישיותך, את מחשבותיך, איזה עמקות הייתה בנשמתך. כל צעד בחייך נבע מבירור יסודי ורחב, מיפית את עולמך הפנימי וידעת להלך בו צעד צעד ולהתקדם בו בגבורה והקשבה פנימית. ואיזה שירים כתבת, שירים שמספרים את הלב, הנפש והנשמה, "ים מלא סודות שלפעמים נפלטים אל חוף". כל התייעצות ודיבור איתך ישר הובילו לחתירה פנימה, למחשבות מקוריות ועצמיות שהחזירו אותי למקום יותר שורשי בנפש.

בסוכות האחרון כשכל אחד שיתף בחידוש שהוא מביא לעולם העדת על עצמך שאתה משתדל לבנות את חייך בלי השפעות של חוץ, כל כולך נאמן לעצמיותך, לדיוקך הפנימי, מנטרל את הרעשים החיצוניים, את הנראות וסולל את דרכך לאור האמת, אין בך טיפה של פוזה, כל כולך על מקומך השלם...

עמיח, אח קטן גדול שלי. תמיד היית בשבילי נשמה גבוהה, עליונה, אצילית, עם רגל בעולם הזה ורגל בעולם שכולו סוד, עולם נסתר, עמוק ופנימי יותר. כמה אני אוהבת אותך! כמה אני גאה בך! כמה למדתי ממך! על עדינות, צניעות, גבורה, עמקות פנימית, חציבה אישיותית, לב טוב טוב ועוד כל כך הרבה...

אוהבת אותך תמיד תמיד. מתגעגעת כל כך".

"איזה רגישות הייתה בך, ואהבה", ספדה לו אחותו, אלומה. "תמיד פרגנת, קנית מתנות מדויקות עבור כל אחד. והברכות שלך, כמה עומק, כמה דיוק לנקודה הכי פנימית שיש... לצד העומק המופלא שלך היית גם קורע מצחוק, ידעת לחקות דמויות וקטעים מסרטים, בטון ובצליל מדויק ובכישרון מיוחד לזכור את כל המילים. תמיד הכנסת את זה בדיוק ברגע הנכון וגרמת לכולנו להתגלגל מצחוק. בכל דיון שעלה סביב שולחן שבת חיכיתי לשמוע אותך, את חוכמת החיים הלא רגילה, לפגוש את היכולת שלך לנתח לעומק כל סוגיה שדנו בה, להציג נקודת מבט פנימית וייחודית... תמיד אמרת את הדברים בענווה גדולה, בעדינות נפש, מתוך עוצמות של מחשבה. עמיחי, אתה נשמה גבוהה גבוהה, לא סתם ה' רצה אותך איתו קרוב, שתשמור עלינו מלמעלה".

אחיו, בניה, ספד: "כל מקום שהייתי בחיים תמיד זה היה הנוסח הקבוע: 'מה השם? ונינו? אתה אח של?' –'כן'. – 'וואו אתה לא מבין איזה אח יש לך', ואז סיפורים וחוויות כל אחד מהזווית שלו, מהמקום שהוא פגש את האור המיוחד, את האדם הגדול שהיית. הייתה לך דרך מיוחדת לא להטיף מוסר אלא להיות דמות, תמיד אמרת לי שבצה"ל אתה לא אומר כלום על הדת ולמרות זאת כל רגע גרמת לעוד מישהו להאמין, להניח תפילין ולפתוח את נפשו בשיחה ארוכה בפניך".

"כשדיברתי איתך פעם על קצונה", כתב אחד מחבריו, "שאלתי אותך אם אתה מעוניין. אמרת שאתה רוצה אך שלדעתך אתה לא כל כך ראוי, שלא מגיע לחיילים שלך שלא תהיה מתאים לתפקיד. נדהמתי, גם כי לדעתי אין ראוי לתפקיד כזה יותר ממך, וגם מנקודת המבט שלך, שאינך חושב כלל על עצמך בתפקיד הזה, הכבוד, על המעמד, אלא רק עסוק באמת. עמיחי, הלכת והשארת בנו חור גדול... משהו בך פשוט תבע מאיתנו להיות טובים יותר, אמיתיים יותר. מסופר על דוד המלך שהיה נקרא 'עדינו העצני', בשגרת חייו הוא היה עדין כתולעת אך בשדה הקרב מקשה עצמו כעץ,ממש כמוך. עדין כל כך ביום יום ולא מסוגל לפגוע בזבוב (כולנו מכירים זאת מהקרב מגע) אך בתרגילים סופר רציני, אגרסיבי וסופר ממוקד, נותן את כל כולך, מקצוען אמיתי".

בין היוזמות הרבות שנעשו לזכרו של עמיחי ולהנצחתו:

מצפים לזכרו הוקמו בנקודות תצפית מרהיבות ליד אלון מורה, סמוך למושב קשת ברמת הגולן, ביישוב רמת ארבל שבגליל התחתון וביישוב מעלה חבר שבהר חברון.

טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו נערך בישיבת אלון מורה בכ"ט באייר תשפ"ד, תאריך הולדתו.

בבית מזי"א בירושלים הוצגה תערוכה הכוללת טקסטים שכתב וצילומים שצילמו שמונה-עשר צלמים בהשראתם. בערב פתיחת התערוכה הומחזו קטעים שכתב על ידי שחקני תיאטרון "פסיק" ושניים משיריו הולחנו ובוצעו.

המשפחה מנהלת מיזם בשם "החיזוק היומי" הכולל ערוץ וואטסאפ, קבוצת וואטסאפ ועמוד פייסבוק, שבהם מתפרסם מדי יום ציטוט מחזק ומעורר השראה מכתביו.

המוזיקאי שגיא בראל הלחין וביצע את שירו "ארץ החיים", המוזיקאי נדב כהן הלחין וביצע את השיר "מכתב לאמא", שמילותיו נלקחו מתוך מכתב שכתב עמיחי לאימו, והמוזיקאי הלל בן דוד כתב וביצע את השיר "פשוט לאהוב" לזכרו. שלושת השירים ניתנים להאזנה ברשת.

באתר עיריית קצרין פורסמה חוברת שירים, משפטים, הגיגים ומחשבות שכתב עמיחי. החוברת זמינה לעיון הציבור.

אתר לזכרו הוקם תחת השם "עמיחי ונינו הי"ד" ובו שפע של תמונות, סרטונים, סיפורים מפי בני משפחתו וחבריו וקטעים שכתב.