בנם הבכור של שירה ומשה חיים בצלאל. נולד ביום י"ז באדר תשס"א (12.3.2001) בירושלים. אח גדול לטליה, אילה, אריאל, תמרה, עלמא והילה.

ענר אליקים גדל והתחנך בירושלים, למד בבית ספר יסודי "אפרתה" בתיכון "הימלפרב" בעיר. ילד חריף, פיקח ורב כישרונות, שמגיל צעיר גילה חיבור חזק לאמנות וליצירה, וידע להעביר אל הדף, במילים ובציור, את תחושותיו ואת עולמו הפנימי. הוא מילא מחברות בסיפורים מלאי דמיון על דרקונים ומפלצות, להם הוסיף איורים מורכבים ויפהפיים.

בגיל שש התחיל לנגן בפסנתר והעמיק בעולמות המוזיקה הקלאסית. ככל שהתבגר, החל לחבב מוזיקה אלקטרונית, ומצא את עצמו ככותב בסגנונות הראפ וההיפ הופ, המאופיינים בטקסטים נוקבים ובעלי אמירות חברתיות. היה לו חוש צדק מפותח שהתבטא במילים שכתב ולא אפשר לו לעמוד מנגד. כשראה מעשי עוולה, היה מתקומם ומתערב מיד. בנוסף לכישרונותיו האמנותיים, היה גם ספורטאי, אהב במיוחד כדורגל והיה אוהד מושבע של קבוצת "הפועל ירושלים".

לאחר סיום התיכון הצטרף למכינה הקדם-צבאית "העמ"ק" (עיר מושב קיבוץ) בקיבוץ כפר רופין. במכינה הכיר את שלי סמולרנקו, והשניים התאהבו והפכו לזוג.

ענר רצה להתגייס לסיירת מטכ"ל אך נפצע במהלך הגיבוש ליחידה ונזקק לניתוח. הדבר לא עצר אותו, ואחרי תקופת החלמה ושיקום חזר לגיבוש נוסף, בו נפצע שוב. בעקבות זאת, נדחה מועד הגיוס שלו ביותר משנה. את הזמן עד הגיוס ניצל לבניית אולפן ביתי, בו יצר מוזיקה וכתב שירים.

ב-15.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הנח"ל. מטרתו הייתה להצטרף לסיירת "עורב נח"ל" אך בשל הגיוס המאוחר החמיץ את המיונים. הוא עבר טירונות, סיים אותה בהצטיינות, ולאחריה בישר לו מפקד הגדוד שחלומו מתגשם - מבין מאות חיילים, הוא נבחר להצטרף לסיירת. ענר סיים בהצטיינות גם את המסלול בסיירת, בהמשך יצא לקורס סמלים וגם אותו סיים כמצטיין. הוא נהג לדרוש מעצמו המון, מעל ומעבר לנדרש, ולא ויתר לעצמו עד שעמד בדרישותיו. הסטנדרטים שהציב לעצמו והנחישות לעמוד בהם הפכו אותו למודל לחיקוי ולהערצה, הן עבור חייליו והן עבור מפקדיו.

ענר היה איש של אמת ורגש, אוהב אדם ומאמין בבני אדם, שחווה את העולם עם לב פתוח, מלא סקרנות ותשוקה. גם היצירה שלו נעשתה מתוך תשוקה גדולה ורגשות עזים, אותם ביטא במאות טקסטים, ציורים, מנגינות וביטים.

לאורך שירותו הצבאי עבד על מספר שירים שאותם תכנן להוציא לאור ולשתף עם העולם. לצד השירים, אייר לעצמו לוגו ויצר שפה חזותית שלמה שנועדה ללוות את המוזיקה שיוציא. על אחד הדפים שכתב נמצא המשפט: "אם אמות, תוציאו את זה לאור".

אחד השירים אותם תכנן להוציא נקרא "מאמין סתם", ומילות הפזמון שלו הן: "אני אדם שמאמין בשינוי/ עזוב שינוי/ מספיק להיות אדם שמאמין סתם/ טוב/ אז אני אדם מאמין/ עזוב להאמין/ מספיק שתהיה אדם".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

יום לפני כן, הגיע ענר לבית הוריו לחופשה מהצבא. אחרי ארוחת החג, יצא עם כמה מחבריו לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שנערך סמוך לקיבוץ רעים ואירח כשלושת-אלפים מבלים. ב-6:30 בבוקר, עם תחילת המתקפה, הוקפץ לבסיס. יחד עם שלושה מחבריו מיהר לצאת ממתחם המסיבה, אך כשהגיעו לצומת הכניסה לרעים, מטח הרקטות הכבד אילץ אותם לעצור ולתפוס מחסה במיגונית.

בתוך המיגונית כבר היו אז מעל עשרים צעירים וצעירות שנמלטו מהמסיבה. ענר הרגיע אותם, אמר להם שהוא לוחם ב"עורב נח"ל" וניסה ליצור קשר עם היחידה כדי לקרוא לחילוץ. כששמע שקולות ירי מתקרבים, שבר בקבוק בירה ונעמד בכניסה למיגונית, כשהוא מחזיק אותו ככלי נשק. בקור רוח, הסביר לנוכחים שככל הנראה, המחבלים יזרקו לעברם רימונים, ושהוא יהדוף אותם החוצה. הוא הנחה אותם להתרחק מהפתח ולנסות לגונן על עצמם, וביקש שאם יקרה לו משהו, אחד מהם יחליף אותו.

זמן קצר לאחר מכן, בדיוק כפי שתיאר, הקיפו מחבלים את המיגונית והחלו לזרוק לתוכה רימונים. במו ידיו, תפס ענר שמונה רימונים שנזרקו פנימה בזה אחר זה, ובכל פעם זרק אותם החוצה, הרחק מהמיגונית. משראו המחבלים שלא מצליחים להכניעו עם רימונים, ירו RPG, וענר נהרג

לאחר שנהרג, נכנסו המחבלים לתוך המיגונית, חטפו ארבעה אנשים וירו על הנותרים וכך הרגו ופצעו רבים. אחרי שעות, כשהגיעו למיגונית מחלצים, אמרו להם השורדים כי הם חייבים את חייהם ללוחם מעורב נח"ל אשר עמד בכניסה למיגונית והדף ממנה את כל הרימונים שנזרקו.

סמל ראשון ענר אליקים שפירא נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, חמש אחיות ואח.

אביו, משה, ספד לו: "ענרצ'וק מתוק שלנו, איזה ילד מוכשר. מוזיקאי, צייר, ספורטאי, איש ספר, משורר, איש צדק ואהבת אדם. כמה איכויות יש באיש אחד, כמה צניעות. איש אמת, בלי פוזות. נאמן למשפחה, לחברים, לעמו. נולדת בשמחת פורים ונפלת בשמחת תורה. אבדה לנו השמחה... ענר מתוק שלנו, עליך ייאמר: חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו. בשעתך האחרונה, עת יאבדו כלי מלחמה, הצלחת ברוחך, בחוכמתך ובגבורתך להפוך את השעה הקשה משעה של גורל לשעה של ייעוד. דיין האמת, לקחת מאיתנו איש אמת, החסרת איש אמת מעולמך".

אימו, שירה, ספדה: "ענרצ'וק, אהוב ליבנו, אהוב נפשנו... כמה אהבנו לדבר יחד. כמה שיחות וכמה מחשבות וכמה מילים. אתה אשף של מילים. מהרגע שלמדת לדבר כל כך כל כך אהבת את השפה ואת המילים והצירופים, והמשמעויות הכפולות והמכופלות בתוך המילים. המילים היו הבית שלך. התהלכת בתוך המילים עם הנאה ויצרת אינספור מילים וקטעים ושירים, ועוד שירים ועוד שירים ועוד ועוד.

"מחשבות מקוריות, מדהימות, ביקורתיות, אנושיות, מפוכחות, אמיתיות, כנות ומרגשות, שמצאת להן מילים וכתבת אותן. ואז גם יצרת למילים מוזיקה. והמילים מצאו את הקצב והמשמעות ואז גלגלת ולשת את המילים, ואחר כך שרת אותן ויצרת את היצירות הטוטאליות שהן שלך, מ-א' ועד ת'. ועכשיו אתה לא כאן, ואין לנו המילים שלך. ואין לנו מילים בכלל...

"ואין לנו מילים שיצליחו לתאר את האישיות המופלאה שלך, השמחה, המורכבת, הרגישה והעמוקה, אין לנו מילים לתאר את הכנות שבלבבך ואת הכנות שבמעשיך. את ההתמסרות המוחלטת שלך ואת היכולת שלך ללכת עד הסוף. אין לנו מילים לתאר את היצירה והיצירתיות הבלתי נגמרת שלך. אין לנו מילים לתאר את השפע ואת הביטחון ואת השמחה שנתת לכל מי שמסביבך... אין לנו מילים להגיד לך כמה אנחנו שמחים שהצלת כל כך הרבה חיים. אין אנשים כמוך".

סבתו, ימימה, כתבה: "באזכרה במלאת שלושים לנפילתו של ענר התבוננו בתמונה האחרונה שלו, תמונה שצולמה שלא במתכוון על ידי אחד הניצולים ובה ענר נראה עומד לבדו בבגדים אזרחיים ובידיים חשופות בפתח המיגונית, נחוש להגן בגופו של חבורת צעירים שלא הכיר ושנקלעו כמוהו אל נקודת המקום-זמן הנוראית הזאת... עוצמת הרוח הבלתי נתפסת של ענר שמקבל בצלילות הדעת, בעיניים פקוחות וללא היסוס את ההחלטה ההרואית... די בהתבוננות ברגע הזה ובמחשבה על מה שהתחולל בנפשו של ענר ברגעים שקדמו לו, כדי להבין מי היה ענר וכמה נשגב התוכן שיצק למושג 'להיות אדם'".

חנינה, סבו, אמר שיש מילה שמתמצתת פן מהותי באישיותו של ענר – "הנני". הוא שומע את השאלה "את מי אשלח ומי ילך לנו?" ומשיב ללא היסוס "הנני שלחני".

מפקדו בסיירת ספד לו: "את ענר פגשתי בתום הטירונות, בימיו הראשונים בצבא... המפקדים נכנסו אליי למשרד עם ברק בעיניים ואמרו לי: 'צפוני, יש חייל אחד מיוחד שחייב, אבל חייב להגיע לסיירת, ובמיוחד ל'עורב'. לא הבנתי איך הם כל כך מתלהבים, סך הכול יומיים-שלושה בצבא, אבל הם היו נחושים: 'צפוני, יש בו משהו מיוחד, לא רגיל. חייל שיכול היום להחליף כל אחד מאיתנו, כולל אותך'...

"כשענר הגיע אליי לריאיון קליטה לפלוגה, פגשתי בחור צנוע ושקט, אבל גם ראיתי בבירור שעומד מולי בחור רציני עם ראש על הכתפיים. ובריאיון של כרבע שעה הבנתי מה המפקדים קלטו בימים הראשונים של הטרום-טירונות... במהלך כל המסלול ענר, הפגנת יכולות אישיות, מנהיגותיות וחברתיות מהגבוהות ביותר, עד לרמה שקינאתי בך. היו בך כל כך הרבה תכונות שתמיד רציתי שיהיו לי. עשית כל משימה שהוטלה עליך בצניעות ובענווה, במקצועיות אין קץ, ועד שלא השלמת אותה על הצד הטוב ביותר, לא נחת.

"ענר, שמעתי היום את סיפור הגבורה ההרואי שלך ולא הופתעתי שגם ברגעיך האחרונים היית פשוט אתה – מנהיג, קר רוח, אנושי ואמיץ. הצלת חיי אנשים רבים, דאגת להרגיעם ברגעים הנוראים, לחמת ללא נשק, באומץ רב, ועל כך אני מוריד בפניך את הכובע".

שלי, בת זוגו, ספדה: "'מה את רואה כשאת מסתכלת עליי?' אתה שואל. אם אנסה לתאר את זה במילים, אז כשאני מסתכלת עליך אני רואה את הבן אדם שהכי מצחיק אותי, החבר הכי טוב שלי, אכפתי וטוב לב... כשאני מסתכלת עליך אני רואה את העיניים הטובות והאוהבות שלך, ופשוט לא יכולה שלא לשלוח יד כדי ללטף את הפנים שלך... כשאני מסתכלת עליך אני מנסה לחרוט את הזיכרון במוח כדי לשלוף אותו ברגעים שלא נהיה אחד ליד השנייה, ולדמיין אותך כמה שיותר אמיתי, כמה שיותר איתי ענר. כשאני מסתכלת עליך, אני לא רוצה להפסיק. כשאני מסתכלת עליך אני מבינה כמה עמוקה הרמה שבה אני אוהבת אותך".

משפחתו של ענר קיימה את צוואתו והוציאה אחרי מותו אלבום בשם "מבוא לענרכיזם" ובו שישה שירים שכתב, הלחין, הפיק וביצע. באחד מהם, "שנאת אחים", משתתף סולן להקת "הדג נחש", שאנן סטריט, שאחרי נפילת ענר כתב והקליט בית נוסף לשיר. השיר היה מועמד לתואר "שיר השנה" במצעד העברי השנתי של גלגל"צ ואתר וואלה לסיכום שנת תשפ"ד.

שחקני קבוצת הכדורגל "הפועל ירושלים" עלו למשחק מול "הפועל תל אביב" לצלילי שירו של ענר, "ג'רוז". במקביל, הוקרנו ציוריו על המסכים באצטדיון "טדי".

סיפורו של ענר נכלל באסופת סיפורי הגבורה "יום אחד באוקטובר".

פסל בדמותו, עם תיאור סיפור גבורתו, הוצב בעיר בזייה שבדרום צרפת.

אתר לזכרו הוקם תחת השם "ענר שפירא – האתר הרשמי". האתר כולל את סיפורו, קישורים להאזנה למוזיקה שלו ותיאורי בגדים ומוצרים המבוססים על ציוריו.

לשיריו ניתן להאזין גם באפליקציות המוזיקה השונות וביוטיוב, בערוץ הנקרא "ענר – ANER".