בנם של יעל ושרל (שלום). נולד ביום י"ב באדר א' תשל"ו (12.2.1976) בבית שמש. ילד שני במשפחה, אח ליוסף (יוסי), אריאל (אריק), רבקה (ריקי) ויונתן (יוני).

שמואל נקרא מילי בפי כול. סיפרה אימו: "קראנו לו על-שם שמואל הנביא, הדמות מן התנ"ך. בהיותו בן חודשים ספורים התחלתי לכנותו בשם החיבה 'מילי' על שום מתיקותו הרבה. כינוי זה הפך לשגור בפי כול והמשיך ללוותו גם בהמשך חייו".

גדל והתחנך בבית שמש. למד בבית הספר היסודי "אליקים", ובכיתה ז' עבר לבית הספר המקיף הדתי על שם פירסט. בתיכון בחר במגמת חשמל. מוריו העריכו אותו על שקדנותו והיותו ממושמע ושקט.

בילדותו ובנעוריו בילה רבות עם אֶחיו בבתי הסבים בבית שמש ובמושב צפרירים. היה לו קשר מיוחד עם סבו מצד אימו, שאותו ביקר לעיתים תכופות. לימים, בחופשתו הראשונה במסגרת השירות הצבאי, נסע ראשית לבית הסב כדי לחלוק לו כבוד, ורק לאחר מכן פקד את בית הוריו.

כבר בגיל צעיר בלט באחריות, באכפתיות, בנתינה ובשיקול דעת. מדי בוקר השכים קום כדי לצייד את אֶחיו הצעירים בכריכים לגן ולבית הספר – לכל אחד ואחת הכין כריך לפי טעמם ורצונם, דאג שיתארגנו בזריזות כדי לא לאחר למסגרות החינוכיות. סיפרו האחים: "מילי פרש חסותו עלינו ודאג לנו רבות, עוד כילדים... לאורך כל שנות ילדותנו הוא נמנע כליל ממעשי שובבות ושמר נפשו מאלימות".

ביום 10.8.1994 התגייס לצה"ל ושובץ במערך האחזקה של חיל האוויר בתפקיד טכנאי מערכות ירי במטוסי "עיט", בטייסת "הכנף המעופפת", בבסיס נבטים בנגב. לאחר שירות החובה המשיך לשירות קבע באותו התפקיד, שנשא עימו תחושת שליחות. בשנת 2003 מונה לתפקיד מפקד ליין מטוסי "נץ" בטייסת "מגיני הדרום". בשנים 2003 עד 2005 נשלח ללימודי הנדסת חשמל במכללת "אורט" ברחובות, ובסיום הלימודים קיבל תעודת הנדסאי מוסמך.

משנת 2009 שירת כמפקד ליין מטוסי "ראם" ו"שחף" בטייסת "ענקי המדבר". במהלך השירות עבר הכשרות וקורסים רבים, ולכל אורכו שירת בבסיס נבטים שבנגב הצפוני.

תחת פיקודו יצאו מטוסים רבים לטיסה במגוון משימות, תמיד מתוך דאגתו לביצוע מושלם של המשימה ולשיבתם בשלום של צוותי הטיסה. במקצת הטיסות השתתף בעצמו, היה שותף מלא לפעילות המבצעית והשרה ביטחון על המעורבים. מפקד הטייסת, סגן-אלוף אבישי, כתב: "במשך שנים היית מודל לחיקוי ומפקד מהשורה הראשונה. דוגמה ומופת למקצועיות, למסירות ולאנושיות. גידלת וטיפחת עשרות חיילים ומפקדים ... לימדת וחנכת בסבלנות ובאהבה שכל כך מאפיינות אותך. בגף איכות והדרכה הפכת בן רגע לעמוד תווך, משפיע, מתווה דרך. הצלחת, עם האופי המיוחד שלך, להראות לכולנו מה עובד טוב ומה נדרש לשפר. עשית זאת בצורה אמיצה ועניינית, עם יכולת ייחודית לנווט אותנו למקום הנכון ולרתום את כולם למשימה. עבורי, באופן אישי, היית סנסור לתפקוד המערך. היית לי יועץ, איש אמון ומצפן".

מפקדו הישיר, רב-סרן מקס, סיפר עליו: "בן אדם שלא אומר לא, אפילו אם זה קשה והוא לא חושב שיוכל לבצע ... השתלב מצוין בגף, מקצועית וחברתית, והיה מוכן לתרום מעצמו לכל דבר".

במהלך שירותו הארוך בצבא קבע התקדם מילי בדרגות לדרגת רב-נגד. השתתף במבצעים רבים, בין היתר קיבל את "אות המערכה ברצועת הביטחון בלבנון", וכן קיבל את "אות מלחמת לבנון השנייה" על שירותו בזמן המלחמה בקיץ 2006 ואת "אות מערכת צוק איתן" על שירותו בזמן המבצע ברצועת עזה בקיץ 2014.

בשנת 2009 הכיר את ריקי לבית הרשיש, באמצעות בעלה של בת-דודו אשר הציע לשדך ביניהם. הם נפגשו כמה פעמים, ועד מהרה התוודה מילי על רגשותיו כלפיה ועל רצונו להעמיק את ההיכרות. במכתב כתב לה: "נכנסת לנשמתי ועשית בה סערה ענקית. כל מה שהיה לפנייך, כאילו לא היה. מהרגע שראיתי אותך, ידעתי שזו את, ועכשיו אני יודע שאת זה מה שאני רוצה ... בלילות את האחרונה שעיניי מדמיינות, ובבקרים את הראשונה שעיניי רואות. קולך הוא הדבר הראשון שאוזניי רוצות לשמוע, וליטוף ידייך הוא הדבר הראשון שידיי מבקשות. האהבה שלי אלייך היא כמו באגדות, ואת הנסיכה שלי, אותך אוהב ללא פשרות". באביב 2010 נישאו במושב אורה הסמוך לירושלים, ולאחר מכן טסו לירח דבש בברצלונה שבספרד.

כשחזרו לישראל, שכרו דירה בשכונת תלפיות בירושלים, שם נולד בנם הבכור ינון שלום, ובהמשך עברו לשכונת רמות בבאר שבע ונולדו להם עוד שלושה בנים – עידו אהרון, עומר ואיתי.

מילי למד לאזן בין השירות הצבאי התובעני למשפחה. לאורך השנים פרגן לרעייתו, תמך בה בבחירותיה המקצועיות ואפשר לה להגשים את עצמה באמצעות התגייסות לעזרה בטיפול השוטף בילדים ובתחזוקת הבית. לא פעם ביטא את רגשותיו אליה במכתבים ובפתקים עתירי משמעות ועוצמה. סיפרה רעייתו: "בחירתו של מילי לשרת בצבא קבע במשך עשרים ושבע שנים מילאה אותי תמיד בגאווה גדולה ובהמשך אף את הילדים. דבר זה הצריך תחושת שליחות והוא התברך בכך במלוא העוצמה. עם כניסתי לחייו היה לי ברור שהוא 'נשוי' לטייסת ולבסיס, תוך שהוא מעניק את כל כולו למענם. עם השנים שמחתי ונמלאתי סיפוק על הצלחתו לשלב ולאזן בתבונה רבה בין אהבתו הגדולה למקום שירותו הצבאי לבין המשפחה שיצרנו וטיפחנו בעמל רב".

היה אב חם לילדיו, הם רצו בקרבתו, העריצו אותו וראו בו מודל לחיקוי. בהתמדה שמר על קשר עם המסגרות החינוכיות שלהם והקפיד על מעורבות ובקיאות בשגרת חייהם. כבשלן מוכשר פינק אותם במאכלים שאהבו. צפו יחדיו מן היציע במשחקי כדורגל, ערכו קניות בשוק וטיילו מדי קיץ לאזור הכנרת ומדי חורף לחרמון. כדברי רעייתו, הוא היה אדם ביתי ומשפחתי בכל רמ"ח איבריו, ולכן אהב במיוחד חגים ושבתות. במסירותו ובהיותו קשוב לכל אחד מבני המשפחה, שימש עבורם משענת יציבה ואיתנה.

לאחר כעשור בבאר שבע עברה המשפחה ליישוב אשכולות שבדרום הר חברון. בדרכו המכילה, המכבדת והמאחדת סייע מילי ביציקת אורח חיים דתי ליישוב – השקיע מאמצים לטפח את בית הכנסת המקומי ואת מסורות החגים והמועדים. בכל מאודו שאף לגישור ולקירוב לבבות, ושמח כשהדבר התממש עם הקהילה החילונית ביישוב.

כיבוד אב ואם היה עבורו ערך עליון, והוא שמר על קשר קרוב עם הוריו: התעניין בשלומם והתקשר לעיתים קרובות, ומאז פטירת אביו בשנת 2010 לן עם בניו בבית אימו באופן קבוע מדי שבוע כדי לארח לה לחברה.

מגיל ילדות ולאורך חייו הקפיד על ניקיון וסדר בכל תחום ובכל מקום. גם כשנאלץ לעבוד בסביבה לא נקייה, עמל להפוך אותה לנקייה.

מילי בלט בתכונותיו ברגישות חברתית ובאישיות מוסרית וערכית, בנדיבות, טוב לב, רוגע וצניעות שאפיינו אותו. רעייתו תיארה שכל קבצן וזקן שפגש ברחוב זכו ממנו ליחס חומל ומכיל. סיפרו אחיו: "הייתה לו היכולת להמיס באחת את האדם הכועס שניצב לפניו ולפייסו במהרה. מעלתו הבולטת העיקרית, בה הצטיין מאוד, הייתה אפוא היכולת המופלאה לחבר בין אנשים מרקעים שונים, וזאת בענווה רבה, ללא שיקולים זרים וגילויי אגו. הדבר בא לידי ביטוי בפועלו הברוך בקרב באי בית הכנסת ביישוב מגוריו, אך למעשה תכונה זו מצאה את ביטוייה המרגשים בהקשרים רבים נוספים".

הוא בורך בשתי תכונות משלימות – מצד אחד נהג כאיש סוד בשיחות אישיות, ומצד שני שימש שליח ציבור ונשא דברים בפומבי. יזם מפגשים חברתיים רבים, "היה מצחיק מאד ואהב לעשות שמח", כדברי אֶחיו. מאחר שהפיץ שמחה ואור, ניחן בחוכמת חיים ובחוש הומור, באופן טבעי רצו אנשים בחברתו ובעצתו.

הודות להבחנה בדקויות, הצטיין כחקיין והצחיק עד מאוד את סובביו. אלה גם נהנו מזמרתו המרגשת – מזמורי שבת ותפילה. חברו שלומי סיפר: "הוא הצחיק אותי בלי סוף, זימר שירים בקולו הערב, הקשיב לי ולימד אותי על נתינה ללא גבולות, לכל אדם באשר הוא".

בשנת 2020 מונה מילי לתפקידו האחרון - סוקר איכות בגף איכות והדרכה, אשר בטייסת תחזוקה אווירית בבסיס נבטים.

בצוהרי יום שישי, 4.3.2022, חש ברע והובהל לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, שם אובחן כסובל ממפרצת מוחית. במשך שבועיים נאבק על חייו, מחוסר הכרה, עטוף בבני משפחה ובחברים קרובים שלא משו ממיטתו.

רב-נגד שמואל (מילי) בר-שלום זנו נפל בעת שירותו ביום י"ד באדר ב' תשפ"ב (17.3.2022). בן ארבעים ושש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין שריגים. הותיר אישה, ארבעה בנים, אם, שלושה אחים ואחות.

עם נפילתו ניאותה משפחתו לתרום את איבריו כדי להציל חיי אדם, וראתה בכך מימוש של הערכים שהיו נר לרגליו – עזרה לזולת ודאגה לאחר.

רעייתו ריקי כתבה: "מילי הותיר מורשת משפחתית, חברתית ורוחנית ענפה. הערכים החשובים שלאורם פעל ממשיכים וימשיכו לפעום בלב כולנו ולהדריך אותנו בנתיבי החיים השונים שבהם נצעד".

כתבו אחיו: "מאז ומתמיד היינו משפחה שמחה, מגובשת ואכפתית, שאנשיה ערבים מאוד האחד לשני. מי שתרם לכך רבות היה מילי, ואנו נמשיך במאמצים העילאיים להגשים את שורת הערכים החשובים שלאורם חי ובשמם פעל".

ספד מפקד הטייסת, סגן-אלוף אבישי: "במשך שנים היית מודל לחיקוי ומפקד מהשורה הראשונה. דוגמה ומופת למקצועיות, למסירות ולאנושיות. גידלת וטיפחת עשרות חיילים ומפקדים. חלק גדול מהם נמצא כאן היום, לחלוק לך כבוד אחרון... תודה ז'נו היקר. עבור כולנו היית בעיקר אדם אהוב, האיש שכולם מתקבצים סביבו, מוקד העניינים. שמח, מצחיק, אוהב אדם, חקיין רציני, בשלן אמיתי. איש גדול עם לב ענק וחם ונתינה אינסופית... איש משפחה לתפארת, בעל, אבא ובן מסור וקשוב, משענת יציבה ואיתנה למשפחתך.

אנו כואבים את לכתו של שמואל מעמנו בטרם עת, המומים מהפרידה ממילי שנכפתה עלינו ללא כל סימן... ז'נו היקר, אוהבים אותך ומבטיחים לשמור את זכרך לעד. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. תחסר לנו מאוד".

ספד חברו מיכה: "לך מילי היו כל כך הרבה מעלות, כולך לב ענק, מלא בנתינה, באהבת חינם ובדאגה. אין אחד שלא נגעת לו בלב, שלא ריגשת אותו, שלא גרמת לו להרגיש בטוח ואהוב. בלטה במיוחד האהבה שלך לריקי, לילדים שלך שקשורים אליך כל כך, הדאגה והמסירות לאימא שלך, לאחותך ולאחים שלך, שתמיד דאגת שתהיו מאוחדים. ולנו החברים – תמיד שמחת בנו ושימחת אותנו".

יואב, חברו לשירות הצבאי, כתב: "חשוב שידעו כולם שהלב שלך נגע בכולנו, הנאמנות שלך תמיד עטפה אותנו, הנוכחות שלך תמיד גרמה לנו להעלות חיוך".

שמעון-מורֶן, חברו לשירות הצבאי, כתב דברים לעילוי נשמתו: "שמואל שמו, בו נקרא / יחיד ומיוחד, ידיד ומכובד / יראת ה' היא אוצרו / טוב זכרו לעד // באוויר גם ביבשה / מלאכתו קלה, גם קשה / הֶכְשֵׁר מטוס יָחִישָׁה / יוצאים כאחד / מהם לא נפקד / יטוס בבטחה, לא יפחד / בשמחה יצעד // אב יקר, מסור לביתו / רעייתו ולבני ביתו / תבשיל יבשל ומַטְעם / אז כל חך יטעם / וכל לב יפעם / ידיו אמונה ולב חם / זה כל האדם // השכם והערב לבית אל / עבד נאמן שָֹמו אֵל / הכול סביבו, שמואל / כולם אהוביו / כולם אוהביו / לכולם יחסר ויכאב / לנו בלעדיו".