בן חסיבה וימין. שמעון (סימון) נולד במרוקו בי"ח בתמוז תרצ"ד (1.7.1934).

בשנת 1955 עלה שמעון בן העשרים ואחת עם משפחתו לישראל. הוא התיישב במושב שזור שליד כרמיאל.

במושב שמעון הכיר את נזיה. הם נישאו בשנת 1956. כעבור שנה עברו לגור בקריית שמונה, וכעבור חמש שנים עברו לגור במושב אביבים שעל גבול לבנון. בשנים אלו נולדו לבני הזוג חמישה ילדים.

בהגיעו לאביבים שמעון הצטרף למשמר הגבול ושימש כרב"ש (רכז ביטחון שוטף) של המושב משנת 1963 עד נפילתו. בתוקף תפקידו עמד פעמים רבות בפני סכנת חיים בעקבות חדירות של מחבלים לאזור המושב, אך תמיד יצא ללא פגע.

שמעון השתלב היטב במושב, אהב את המקום והשקיע בו הרבה בתחום הביטחון. כולם אהבוהו והוא אהב את כולם. בשעות הפנאי הוא נהג לצייר, בעיקר את הטבע והנוף המרשים באזור.

סמל שני שמעון עזרן נפל בעת מילוי תפקידו בט"ז באייר תש"ל (22.05.1970). ביום זה, יום שישי בבוקר, יצאה הסעה של תלמידים ממושב אביבים אל עבר בית הספר האזורי. הייתה זו נסיעה שגרתית. באוטובוס היו שלושים ילדים מכיתות א' עד ג', מספר מורות ושני מבוגרים נוספים שהצטרפו לנסיעה על-מנת להגיע למחוז חפצם, בהם שמעון. האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא חזרה אל הכביש המוביל למושב דובב. לפתע נורו לעבר האוטובוס שלושה טילי בזוקה. שנים-עשר מנוסעי האוטובוס, מרביתם ילדים, נהרגו ועשרות נפצעו.

שמעון היה בין ההרוגים. הוא נפגע מרסיסים בכל חלקי גופו, אך לפני שהתמוטט הספיק לזרוק מהחלון את אחד משני ילדיו שנסעו עימו באוטובוס, כדי שלא יילכד באוטובוס הפגוע. שני הילדים נפצעו קל. שמעון הועבר לבית חולים, אך שם נפטר.

בן שלושים ושש בנפלו. שמעון הובא למנוחות בבית העלמין בצפת. הותיר אישה וחמישה ילדים.

שמעון מונצח באנדרטת חללי הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים שהוקמה לצד מקום האירוע בכביש דוב"ב-ברעם, באנדרטת חללי משמר הגבול בצומת עירון ובאנדרטת המשטרה בקריית אתא.