הקמת היכל הזיכרון לחללי מערכות ישראל היא משימה מרגשת, ומעמד חנוכתו הוא אחד הרגעים הנשגבים בתולדות מדינת ישראל וירושלים בירתה. זוהי עת הגשמה של חזון היסטורי שנרקם בראשית שנותיה של המדינה והתעורר לתחייה בשנות האלפיים.
למדינת ישראל מתווסף בשנת השישים ותשע להקמתה נכס לאומי בעל חשיבות היסטורית עמוקה המסמל את התגשמות הציווי שנטלה המדינה על עצמה – "נזכור את כולם".
בתפקידי כראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת אמון אני על הנצחת חללי מערכות ישראל ועל ליווי בני המשפחות השכולות. בהתהלכי עמם נחשפתי לשבר העצום הנפער בחייהם עם אבדן יקירם. בהתמודדות עם חיי היום־יום ובחלוף השנים עלה גם החשש להמשך זכר יקירם לאחר לכתם. הצורך העז לממש את בקשת המשפחות השכולות לזיכרון־עד והרצון לשמור על אחידות זכרם של כלל הנופלים למשך דורות הפכו עבורי צו מחייב למימוש.
המשפחות שאיבדו את היקר להן מכול הציבו בפנינו צורך אנושי וערכי לגשר בין העבר, ההווה והעתיד ולהשאיר תזכורת מוחשית לדורנו אנו ולדורות הבאים.
חדורי שליחות והחזון נר לרגלינו יצאנו לדרך לבצע משימה ערכית ורבת עָצמה. יצאנו למסע במנהרת הזמן, למיזם שכותרתו "אוהל יזכור", ולימים – היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל.
האתגר שניצבנו בפניו היה ליצור מצבת זיכרון חיה לנצח; זיכרון חי המקפל בתוכו את תמצית סיפור המעשה של תקומת מדינת ישראל.
המועצה הציבורית להנצחת החייל העניקה לחזון הקמת ההיכל את ברכת הדרך. נציגי המועצה, בני משפחת השכול, ראו במיזם חזון אחרית הימים והמליצו לשר הביטחון לממש את אשר על לבם – זכר יקיריהם, יקירי האומה כולה – והעלאתו על נס לעולמי עד.
עם קבלת אישורו של שר הביטחון החל התהליך בתכנון ראשוני וקבלת היתרי בנייה. למקום שבו נדד הדמיון התחבר כבר בראשית הדרך האדריכל איתן קימל אשר ערך שרטוטים ראשוניים לתכנון המבנה. אלה שונו פעמים רבות עד שהגעתי לתחושה של שלמות.
חלק חשוב בתהליך היה גיבושו של צוות היגוי וחשיבה ליישום הרעיון. הצוות מנה אישי ציבור, מומחי הנצחה, משפחות שכולות, מפקדים בכוחות הביטחון ועוד.
שעת שיא בתהליך נרשמה בערב יום הזיכרון התשע"ב (2012) עת עלה הנושא לדיון בישיבת הממשלה ה־32 ובו אישרה הממשלה את מיזם הקמת ההיכל.
במשך השנים, חדורי תחושת סיפוק עצומה ומעצימה, הובלנו עבודה רבה, מלווה במחשבה עמוקה ורגישה, עם התייחסות לפרטים קטנים כגדולים. בסמיכות ליום הזיכרון התשע"ד (2014), השנה העברית שמכילה את אותיות ה"עד", התקיים בכניסה לבית העלמין הצבאי בהר הרצל טקס הנחת אבן הפינה של ההיכל בנוכחות ראשי המדינה. במהלך הטקס המרגש הוטמנה מגילה ובה התחייבנו:
"כאן נזכור את כולם, שנפלו במערכות הגדולות, בפעילות הביטחון השוטף ובמלחמה שלא פסקה על קיומנו. נזכור כאן את כולם – אחד אחד."
החזון ששימש מצפן פנימי חבר לנתיב המימוש וסייע בעיצוב המבנה העצום של היכל הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
יום הזיכרון התשע"ז (2017) הוא אבן דרך הנושאת משמעות היסטורית עמוקה לזיכרון נופלי מערכות ישראל. ביום זה נברך "שהחיינו" עם פתיחת בית התמיד של הזיכרון לחללי מערכות ישראל על גבעה מגבעות ירושלים הבירה, הגבעה שהיא ספר ההיסטוריה הפתוח של מדינת ישראל המספר את סיפורנו כאומה – משואה לתקומה.
ההיכל הוא יציקת זיכרון אמנותית של אבדן עצום. ממדה החזותי מאופיין בחדשנות ארכיטקטונית ומשתלב בנופו הטבעי של הר הזיכרון. המכלול יעורר רגש עז בכל מבקר במקום, אך בראש ובראשונה הוא נועד ליצור פינת התייחדות של המשפחות השכולות עם זכר יקירן. פינה שקטה המגשימה את משאלתן – זיכרון יקירן לעולמי־עד.
לכל מצבת אבן הטמונה באדמה תתווסף מעתה על קיר השמות העוטף את מבנה ההיכל לבֵנה שעל גבה חקוקים שם הנופל ומועד נפילתו. לבנה זו מבטאת את החובה לזכור כי לכל נופל יש שם ומאחורי כל שם – סיפור חיים. ביום האזכרה האישי לנפילתו של כל חלל יידלק לצד לבנת שמו נר זיכרון. הלהבה הדולקת תמחיש את ההבטחה לזכור ולהנציח לעולמי־עד. שמות הנופלים ששתיקתם רועמת ועזה תהדהד בחדרי נפשו של כל מבקר.
היכל הזיכרון הוא מקום המבטא הנצחה אישית, חברתית וקולקטיבית כאחת. זהו אתר שעיצובו הייחודי נוסך השראה ושפתו מותאמת אל הדור העכשווי והדורות הבאים באמצעים טכנולוגיים ודיגיטליים. התכנים המוצגים באתר והמידע על אודות יקירינו הנופלים מונגשים לכלל הציבור וממחישים את האבדן הכבד שחוו המדינה והעם.
חנוכת ההיכל אינה רק מועד השקה של מבנה; זו תחילתה של תפיסת הנצחה חדשה. מהמקום הנצחי הזה שתחת קורת גגו מונצחים כלל חללי מערכות ישראל לנצח נצחים, תצא קול תרועת עולמים חיה: מדינת ישראל מצהירה כי תישא לנצח את זכר יקיריה.
מבנה ההיכל, מבנה נצחי לזכרם של הנופלים, ישמש חלק בלתי נפרד מדופק החיים הציבורי של מדינת ישראל. לראשונה מאז קום המדינה יהא כל יום יום זיכרון מוחשי למי שהקריבו חייהם למען אדמת הקודש שאנו חיים עליה. זהו המקום שיעניק "חיים" לזיכרון הנופלים – לנצח ולעד.
עצמתו של ההיכל תהדהד בקרב כל מבקריו את נתיב הייסורים הקשה של מדינת ישראל ותאיר לעולמי־עד כעמוד האש את דרכה של האומה.
בעיניים דומעות, בלב כואב וביראת קודש יפסעו המבקרים אל תוך שערי הבית הנישא הזה שהמילים "היכל הזיכרון לחללי מערכות ישראל" חרותות בו באותיות קידוש לבנה. בהיכנסם למבנה רב ההוד המכיל אלפי תמונות וזיכרונות, יפגשו את תבנית נוף מולדתנו ויתוודעו מקרוב לחלומות שנגדעו ונגוזו. המקום שייגע בעצביו החשופים והטריים של כל מבקר ישוב ויזכיר כי השכול היה ועודנו מנת חלקנו.
עיניו ולבו של כל מבקר במקום יופנו ביראת כבוד לעבר השמות החקוקים ולעבר העתיד השאוב מחוסנו של עברנו כאומה. זהו שילוב מופלא ומורכב של ערכי המורשת וחיי היום־יום של האומה; הגשר שבין העבר אל העתיד, השומר על ייחודנו.
מבקרים מאומות העולם ייחשפו לעצמת המקום ולברית הדמים שאין שנייה לה בתבל בין אזרחי ישראל לנופליה, ויחרתו בלבם את האבדן העצום שידעה מדינתנו.
קצרה היריעה מלמנות את שמות כל התומכים והשותפים הרבים להקמת המבנה – ראשי המדינה: נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרי ביטחון ומנכ"לי משרד הביטחון לדורותיהם, ראשי כוחות הביטחון וכפיפיהם, שרים, יושב ראש יד לבנים הארצי והנהלת הארגון, יושבת ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל והנהלת הארגון, עמיתיי מאגפי משרד הביטחון וחברים לדרך – וכמובן המשפחות השכולות אשר סייעו הן בחשיבה הן בדרכים נוספות. כל הגורמים שהמיזם הוצג בפניהם נרתמו והתגייסו למשימה הלאומית והערכית.
לא תמה מלאכתנו בהיכל; בימים אלה קורמים תכניו עור וגידים. לכל רכיב בהיכל חשיבות עמוקה, מעוררת עיניים ומחשבה, מצריכה רגישות ודיוק בפרטים ונושאת מחויבות להנחיל את מורשתם של הנופלים – לדורנו אנו ולדורות הבאים.
אני חש סיפוק עצום על הגשמה של משימה ערכית, עצומה וללא ספק אף מעצימה. תודה לכל מי שתרם את חלקו להגשים את חזון ההיכל ולבנות מבנה־עד זה.
היטיב לבטא את רחשי לבי רבי יהודה בן שמואל בפיוט "עת שערי רצון להיפתח" שכתב על עקֵדת יצחק: "עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ". בעת הזו עינינו דומעות ונפשנו הומה וכואבת את אבדנם של אלפים מטובי בנינו – חללי מערכות ישראל, ועם זאת – הלב שלם על שזכינו להגשים את חזון ההיכל.
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה."
ברגשי כבוד, אריה מועלם , סמנכ"ל ור' אגף משפחות, הנצחה ומורשת.